Chapter 5- Really don't care

90 8 0
                                    

התנתקנו מהנשיקה ואמרתי לו שאני אוהבת אותו והוא בתגובה אמר שהוא יותר, בזווית העין ראיתי אנשים בוהים בנו, ראיתי כמה מהדוגמניות כועוסות והמומות, כמה אנשים מחייכים וביניהם את לוציפר, אח של קאלייב. הוא הסתכל עלינו במבט של קנאה, אני משערת שפשוט רצה לדפוק אותי וזהו, אוי מה אני מדברת בכלל.

"בואי החוצה, נדבר" המנהל כרך את ידיו סביב מותני וככה עלינו לקומה הכי עליונה ודיברנו, הוא סיפר לי מדוע נישק אותי והסיבה זאת האקסית שלו. ראיתי אותה מסתכלת עלינו, או לכיוון שלנו, בחורה יפייפיה, מחוטבת, גובהה התנשא למטר 70 אני משערת, על גופה שמלה אדומה עם שסע בצד השמאלי, שללא ספק הוסיף למסתוריות שלה וליופיה המדהים, שיערה הבלונדיני היה קלוע לתסרוקת אסופה והיה אפשר לראות כמה שיערות בקדמת פניה המסולסלות בעזרת בייביליס, נעליה היו אדומות, עקב דק וגבוה שהוסיף לגובהה העצום, ונתן לה הרגשת נוכחות באירוע הזה, עיניה ירוקות גדולות, וריסייה ארוכים אשר מרוחים במסקרה שחורה, שנותנת להם נפח ואורך משמעותי, על ידה צמיד מכסף וטבעת כסופה תואמת, עגיליה קטנים מזהב שכמעט אפשר לפספס.
המנהל סיפר שהיא והוא יצאו עוד מזמני התיכון ועד לפני שנה, שזה 9 שנים כמעט, הסיבה שנפרדו זאת למעשה היא, המנהל אמר שככל שהיא נראת מלאכית, היא שטן בפני עצמו, יש לה חברה משל עצמה, והיא גונבת מהלקוחות שלה, יותר ממה שהיא נותנת להם, שלילד בן השנה שלה היא כמעט ולא נותנת יחס, היא רק "שומרת עליו בחיים" וכל השאר לא מזיז לה. היא והמנהל נפרדו רק בגלל שהוא גילה שהיא בגדה בו למשך שנה עם ידיד טוב שלו מהבית ספר שבו למדו והמשיכו ביחד בצבא, היא נכנסה להיריון והוא שמע אותה מדברת איתו על לברוח לארץ אחרת.
חלומה לא התגשם, המנהל אסף את כל דבריו והתגנב בשקט מהבית משאיר מכתב אישי עם כל המילות אהבה אליה.
הופתעתי ממעשה המנהל, אני זאת שהייתי עושה את זה, והמנהל לא נראה אחד כזה. כשהמנהל השאיר אותי במרפסת לבד, מכיוון שהיה צריך לדבר עם אנשים חשובים, אחיו, לוציפר הופיע לידי, עמד כמה דק בשקט ואז אמר את המשפט שלא ייצא לי מהראש לעוד הרבה זמן "אל תתקרבי לקאלייב יותר מידי" ובזאת הלך, משאיר אחריו ריח משגע, ואין ספור מחשבות.

האוויר בחוץ היה קריר כאשר המנהל ואני יצאנו לעבר המכונית שלו, על מנת לחזור הביתה.

"רציתי להודות לך אלכס...את באמת מלאך." הסתכלתי על המנהל וגיחכתי "אני טובה, אבל לא מלאך. אני בן אדם." והמנהל חייך למשמע דברי, כולם חושבים שאין לי בעיות בחיים, שבכללי לאנשים אין בעיות בחיים, כל אחד חושב על עצמו, מלב מעטים. אך כולם טועים, לכולנו יש בעיות בחיים, קשיים ודברים שלא ככ קל לדבר עליהם. כל אחד עם החששות שלו והסודות שלא יספר לאף אחד, או לבודדים. 

"תודה על הערב אלכס, אני חייב לך" "זאת העבודה שלי" נכנסתי בלי לומר מילה נוספת, משאירה את המנהל עם פה פעור. 

Is there some Goodness in you?Where stories live. Discover now