שוב מצטערת שלוקח לי הרבה זמן לעלות פרק כל פעם ,
אני שוב במחסום כתיבה -_- .
-----------------------------------------------------
'למה אתה מחזיק בה ?' השאלה גרמה לפניו להפוך לקרירות והמבט רק נעשה מפחיד משניה לשניה .
'זה כבר לא עניינך' הוא השיב בקשיחות והוא הפנה את גבו אליי והתקדם אל שולחנו כשידו הימנית דחוסה בכיסו של מכנסיו .
בפעם הראשונה בחנתי את המראה של דונג יול ,חולצתו הלבנה שהבליטה את כתפיו הרחבות ,מותניו הצרים ומכנסיו השחורות הצמודות שבלטו את רגליו השריריות והחזקות .
לסתו הייתה מהודקת ומבטו היה ממוקד לא משנה באיזה מצב הוא היה נמצא ,עיניו השחורות כמו החושך וכך גם שערו,אף הקטן והסולד שלו ושפתיו העבות בצבע אדום עז .
לרגע מסויים שבו באמת התעמקתי בחיצוניות שלו , הוא ללא ספק בחור יפה תואר .
רק חבל שהאישיות שלו הייתה ההפך הגמור.
הוא התיישב אל כסאו תופס במסמכים שהיו מונחים באופן מסודר 'את יכולה לצאת' הוא אמר,לא מעיף בי מבט.
כשמינג'י יצא ממשרדו ,היא הרגישה שהקלפים מתחילים להיחשף בפניה ולאט לאט היא מתחילה לחבר את כל החלקים החסרים.
עמדתי במקומי במסדרון הריק כשמולי מראה ענקית תלויה על הקיר.
הסתכלתי על עצמי ,רואה כמה קצוות שיער שברחו מהקוקו המרושל שלי .פיזרתי את שערי ושמה לב עד כמה הוא ארך מפעם האחרונה שהסתפרתי.
כשהתבוננתי בשיערי ,נזכרתי בזכרון קטן מהימים בו טהיונג ואני היינו זוג .
'אחזתי את השקית עם שיני ובינתיים בעזרת ידי הפנויה חיפשתי בקוצר רוח את המפתח של הדירה.לאחר כמה דקות שהרגישו כמו נצח והטיפות הזיעה שהצטברו על מצחי ,הצלחתי למצוא את המפתח הארור שכמעט בגללו גרם לי להפיל את כל השקיות .
כשנכנסתי לדירתי ,מבחינה בדמות ללא חולצה שוכבת על הספה וצופה ברוגע בתוכנית בטלוויזיה .הנחתי בזהירות את השקיות על הרצפה כדי ששום דבר לא ישבר.
אני רואה את פניו של טהיונג מסתובבות לכיוון שלי כששערו מבולגן ועיניו חצי עצומות מביטות בי בהפתעה.
'הו חזרת ' קולו הצרוד נשמע ,ואני הנחתי את ידי על מותני מביטה בו בכעס 'ישנת כל כך עמוק שנאלצתי ללכת לקניות לבדי' אמרתי בקול רם ,'לעזאזל טהיונג פעם אחת ביקשתי ממך לקום מוקדם ' אמרתי באנחה .
'מצטער מותק .את יודעת שאני ישן חזק מדי' הוא מלמל באנחה וקם בחוסר כוח מהספה לעזור לי לסדר את הדברים שקניתי .
גלגלתי את עיני 'הלוואי שגם אני הייתי ככה . ככה אולי זה היה גורם לך סוף סוף לעשות משהו' מלמלתי בשקט והסתובבתי והתחלתי להוציא את המוצרים מהשקיות עד שהרגשתי בידיים גדולות נכרכות סביבי ואת חום גופו.
אפו התחכך בצווארי ,ראשי נשען לאחור ושפתיו נישקו בעדינות את צווארי. בדיוק בנקודה הרגישה שלי.חיוך קטן התפרס על פניי מעלים לגמרי את הכעס שהיהלפני רגע.
'מבטיח לפצות אותך ,מותק' הוא לחש לתוך אוזני וניגש לרוקן את השקיות .
'חסר לך שלא 'עניתי לו וראיתי את החיוך הקטן שהופיע על פניו .
'מה זה ' הוא שאל כשהוא הביט בי במבט נוקב ,לא משאיר שום זכר לחיוך שהיה על פניו בדיוק לפני רגע.הוא שם על השולחן את הקופסא על השולחן.
'כמו שזה נראה ,טהיונג. צבע לשיער ' עניתי בגיחוך ,לא טורחת להביט אל פניו שכעת היו זועמות.
'את לא צריכה את החרא הזה' הוא השיב בחריקת שיניים תופס את הקופסא באלימות בצורה שהיא התקמטה לחלוטין וזורק אותה ישר לפח .
הסתכלתי עליו עם עיניים רחבות ,מבולבלת ממעשיו. 'אתה לא רציני איתי . למה זרקת את זה ?' שאלתי בצעקה ,הוא התקדם אליי כשהוא תופס אותי בזרועותיי ומביט ישר לתוך עיני.
'אני לא יודע למה פתאום החלטת לשנות את צבע השיער שלך אבל אני אגיד לך דבר אחד. השיער שלך יפה כמו שהוא ,טבעי .אל תהרסי אותו. ' הוא אמר ,לא מסיר את עיניו הכהות משלי.
'רציתי שינוי זה הכל' אמרתי לבסוף ,מזיזה את ידיו ממני כשהרגשתי את זוג לחיי נעשות חמות.
'היי אל תנסי לברוח ממני' הוא אמר והצמיד אותי אליו בחזרה ,
'לא ידעתי שיהיה לך אכפת אם אצבע ' אמרתי באנחה וניסיתי להמנע ממבטו.
'את לא צריכה שום שינוי. אני אוהב אותך כפי שאת ' הוא אמר ,הרגשתי עקצוצים בבטני כששמעתי אותו אומר את המשפט.
'אם זה מה שעושה לך שמח' אמרתי בגיחוך ובלגנתי את שערו יותר ממה שהוא היה כבר מבולגן ,מתעלמת מפניו הזעופות.
מאז הפרידה שנאתי להביט בשערי הארוך שהזכיר לי איך הוא אהב לשחק בו ובגלל זה היה הדבר הראשון שבו נפטרתי ממנו .
הצליל של הטלפון קטע את מחשבותיי ,השחלתי את אצבעותיי אל כיסי והסתכלתי אל המסך של הטלפון.
שמו של ג'ימין הופיע על הצג.
'הלו' עניתי ללא מצב רוח,
'בואי למועדון שלי ואני לא רוצה לשמוע תשובה שלילית ,פאפקייק' הוא אמר ויכולתי להרגיש בחיוכו הקורץ .
'רג..' עוד לפני שהספקתי לענות לדיביל הזה , הוא כבר ניתק.
'הוא הרגע קרא לי פאפקייק?' מלמלתי לעצמי כשמבטי התעקם.
YOU ARE READING
After Him ○ K.th, P.jm
Fanfictionמה קורה שבחורה יוצאת למסע חיפושים אחר האקס שלה יחד עם חברו הטוב שמעולם לא שמעה עליו דבר. הדברים שהם הולכים לגלות בוודאות לא יהיו פשוטים.
