"את יכולה לעשות לי את הג'סטה הזאת? בבקשה, אלה," הוא אומר ונושם בחדות.
"אני... אני לא יודעת," אני מגמגמת, עדיין בשוק.
"אני אשלם לך," בר מוסיף ואני מצמידה את גבותיי "אני לא צריכה את הכסף שלך." אני מודיעה.
הוא משחרר נשימה "אלה," נשמע שהוא מתחיל לאבד את הסבלנות, "אוקיי אוקיי" אני נכנעת, "מה הכתובת שלך?" אני שואלת "שולח לך SMS." בר אומר ומנתק את השיחה
אני נזכרת שאין לי מכונית, או רישיון ומחייגת אליו בזריזות "אין לך מכונית" הוא מציין עובדה ושואל אותי בו זמנית "מסמסת לך את הכתובת..." אני חצי צוחקת חצי רצינית בעודי רצה אל הארון ומנסה להוציא את הלבוש הקז'ואל הכי נורמלי שלי. לא, אני לא בחורה שקונה בגדים.
בעיניי "מסע קניות" הוא מסע ייסורים וקושי, הארנק סובל, אני סובלת- מידה 38, בכל זאת.
אני מוצאת ג'ינס שמעט גדול עליי, מנצלת את הטרנד המטופש ומקפלת אותו. מוציאה גופייה לבנה דקה ולובשת אותה בזריזות בזמן שאני מסרקת את שיערי, מזמן רציתי לצבוע אותו, הוא בגוון לא מוסבר, סוג של שחור-חום כהה.
בר מתקשר ואני יורדת בזריזות במדרגות, כמעט מחליקה בגלל מים ששפכו שם, אני מקווה שאלו באמת מים.
הוא מצפצף ואני עולה לג׳יפ שחור שכנראה יותר יקר מהחיים שלי.
אנחנו מתחילים בנסיעה והשתיקה הורגת אותי, "אתה מוכן לספר לי מה קרה?" אני לוחשת בעצבנות, "הגרושה שלי רוצה לקחת את שוהם." אצבעותיו מתהדקות סביב ההגה בחוזקה.
"בן כמה אתה בכלל?" אני שואלת כאילו כבדרך אגב-"26" הוא עונה, בוודאות לא רוצה לפרט יותר.
"ולמה התחתנת בגיל כל כך צעיר?" אני מתעקשת לדעת על בר יותר פרטים, כל הסיטואציה הזו לא הוגנת.
"מיכל נכנסה להיריון, לא רציתי לפרק את הכל ולכן הצעתי לה נישואים..."
אני מהנהנת ומחכה להמשך "לא הסתדרנו." הוא מהדק את לסתו ועוצר בפתאומיות, מושיט לי מפתחות,
"קומה שניה, דירה שלישית, שוהם ישנה עכשיו." הוא סוגר את המפתחות בתוך ידיי ומהנהן.
"תודה לך, אני באמת מעריך אותך." מבטו חודר לתוכי, סורק אותי.
אני קמה מהמושב שלי, יוצאת מהמכונית ומתקדמת לעבר הבניין.
YOU ARE READING
הדרך שהשארנו מאחור
Teen Fictionאלה (17), נערה אינטליגנטית בעלת אינטליגנציה רגשית חכמה, יפה ומתוחכמת, מחפשת עבודה, מגיעה אל חנות הספרים שם היא מתחילה לעבוד כמתלמדת. בר, (20) רודף נשים- או שמא לומר נרדף נשים, אחראי המשמרת בחנות הספרים מתחיל לגלות עניין באלה ומפעיל את קסמיו עליה. אל...
