Dangerous Man

0.14

תרחקתי עם הראש שלי ועצמתי את העיינים שלי לא מוכנה לרגע הזה
וברגע אחד הדלת נטרקה הוא הלך
הנה עוד פעם רוני התמימה!
אף אחד לא רוצה אותך...
אור סתם רוצה את הצומת לב שלי אני שונאת את החיים שלי איך הכל יתחרבש ברגע אחד מהרגע שעדי נכנס לי לחיים.
נכנסתי למיטה לא הלכתי לבית ספר לא היו לי את הכוחות והרצון לראות איך לורן תחייך אלי בחיוך של מנצחים ואיך אור פשוט יתעלם ברגע שאני מסתכלת עליו.
וטוהר החברה היחידה שלי...
רגע,

טוהר!!!
אני חייבת לדבר איתה הצרות שלה מעבירות את בצרות עם כמה שזה מוזר זה נכון.
התקשרתי אליה
ביפ ביפ השיחה מועברת לתא הקולי.
דווקא עכשיו טוהר שצריכים אותך,
יהונתן בצבא ואני חייבת לספר למישהו על עדי זה מועקה על הלב שלי אני בפחד כל הזמן למה אני זה הכול בגלל
המסיבה המחורבנת הזאת!
למה הלכתי זה הכי לא אני.
נכנסתי למיטה ישנה שינה טובה שתעביר לי את הזמן עד מחר.

***

התעוררתי לצלילי השעון המעורר
"יואו סתום כבר חייב תמיד להרוס!". אמרתי בכעס מדברת לשעון כאילו הוא באמת מקשיב לי.
שיפשתי את העיינים שלי מעט והסתכלת במראה אהבתי את מה שראיתי זאת הייתה רוני חדשה ושמחה שלא אכפת לה מהצרות שהיה מלפני שעה זה עבר מהר.
אור...!
לא להיזכר בו רוני לא על הבוקר.
טוהר כמובן צילצלה לטלפון שלי.
ועניתי.
"הלו".
"רוני חמש דקות אני באה תתארגני מהר!!!!". היא צרחה לטלפון מאיפה באות כל האנרגיות האלו אני לא מבינה ממש.
"אוקיי". מילמלתי ישנונית.
"רוני עוד מעט נגמר השעתיים החופשיות תמהרי...". היא סיימה וניתקה.
שמתי ג'ינס שחור וחולצה לבנה עם הסמל המכוער שהיה דבוק לי לחולצה נעלי סופרסטאר של אדידס.
והנה הדפיקה של טוהר נשמעת ברחבי הבית.
לקחתי את התיק ויצאתי מהחדר שלי.
פתחתי את הדלת ונעלתי אותה.
"היי מה קורה?". היא שאלה.
"אני בסדר למה?". שאלתי בחשדנות.
"אני אספר לך בסוף היום". היא אמרה נסקרנת אותי.
"או...קיי". אמרתי באיטיות, צחקנו למשך כמה דקות טובות.
והגענו לפתח הבית ספר.
וכמובן אור מתעלם מהפרצוף שלי הוא ישב שם עם כל הבנים והבנות שמסתכלות עליו בתשוקה והבנים שמקנאים בו כל כך.
איך בן אדם יכול להיות כזה נערץ?
נכנסתי לכיתה הנחתי את התיק בכיתה והנה בדיוק הצילצול.

השעה השלישית עברה והנה לה השעה הרביעית
יש חשבתי בציניות יש עכשיו לשון.
והסתכלתי לעבר החלון שבמסדרון משהט הציק לי בעין והנה אור מנופף לי.
הוא עשה לי תנועות שפתיים
'צאי החוצה' זה מה שהוא אמר.
יצאתי הרגליים פשוט זזו כאילו קסם קרה פתאום.
נשמתי נשימה עמוקה ובלעתי את רוקי.
"קרה משהו?". שאלתי בלחץ.
"אני רוצה שתהיהי מוכנה בשבע וחצי אני בא לאסוף אותך". הוא אמר בטון קובע.
הו לא!
"אני לא יכולה". אמרתי.
רציתי כל כך להגיד לו כן ולבלות איתו יכול להיות שיש לי רגש אליו?
אין מצב!
"זה בסדר אני יבוא". אמרתי המילים פשוט יצאו לי מהפה.
אני יספר לו על עדי.
"רק לאן?". שאלתי בסקרנות.
"הפתעה". הוא אמר בחיוך הגברי והיפה שלו.

***

עברו להן כל השעות והידיעה של טוהר מגיעה.
"רוני יש לי חבר!". היא אמרה בהתרגשות.
"מה? ממתי? תראי לי אותו". אמרתי בהתרגשות גם.
"מאתמול והנה תמונה". היא הראתה לי ואני הרגשתי את ידיי רועדות.
זה עדי!!!
"נכון הוא מושלם?". היא שאלה.
"כן". אמרתי מזייפת חיוך ושתינו פונות לדרכינו.
מה אני עושה עכשיו?!
ביפ ביפ
מספר לא מזוהה
לא עניתי.
ביפ ביפ
מספר לא מזוהה
עניתי.
"הלו". עניתי,
זאת בטח פרסומת.
"שלום רוני". הקול של עדי נשמע.
זרקתי את הטלפון על הריצפה והוא היתנפץ לרסיסים.
למה הוא הורס כל דבר בחיים שלי?!

מטרות
5 דירוגים ותגובה