בת אפולו | פאנפיק על פרסי ג'קסון

פרק רביעי- העיניים הזהובות של ההידרה *מוקדש*

הפרק מוקדש לאורטל, שתמיד כותבת לי תגובות
ומעודדת אותי להמשיך לכתוב 😁

נ.מ זואי ☀️
----------------------------------------------
עברו כמה שבועות בביתן אפולו. הכרתי הרבה
חברים חדשים, הכרתי את כל האנשים שהייתי
צריכה לדעת עליהם; רייצ׳ל האורקל, מר ד׳,
וכמובן אגדות על השביעייה. עדיין הסתובבתי עם
סמי. פעם אחת הוא אפילו לקח אותי לטיול מתחת
למים. מגניב, נכון? הבעיה היחידה שלי במחנה
הייתה רייצ׳ל. שלא תבינו אותי לא נכון- נשארנו
חברות ממש טובות, אבל היא נהייתה מרוחקת..
ממש כמו שאר ילדי הקטה. יום אחד, חמישה ימים
ליום הגדול, ה-21 ביוני, ביתן אפולו התעורר
לקריאות המדריך הראשי, פול, מזהיר אותנו
וקורא לנו לקום במהירות. התעוררתי מיד ובדקתי
אם התליון על צווארי. בשבועות האחרונים גיליתי
את היכולות המדהימות שאבא נתן לי איתו. הוא
היה שם, למזלי. הדאגה שהוא יהיה שם הפכה את
הבדיקה להרגל כל בוקר, או כשאחד החניכים
קוראים בצרחות. ״מה קרה?״ קמתי מיד על רגליי.
״מפלצת!״ הוא קרא וחטף את הקשת ואשפת החצים
שלו. ״מפלצת? היא לא הייתה עוברת את שדה
הכוח!״ קראתי בבלבול מעל ההמולה. ״טוב, היא
כן!״ הוא רץ החוצה. בכל קרב, ביתן אפולו תמיד
התחלק לשני צוותים- המרפאים והנלחמים. לרוע
מזלי, היה תורי היום להיות בצוות המרפא. בתליון
שלי היה את כל מה שצריך, אז לא הייתי צריכה
לקחת שום דבר שיכביד עליי ויצאתי במהירות
החוצה. וואו. זאת הידרה רצינית. השאגות של
ההידרה נשמעו מעומק היער, אך עדיין היו מאות
חניכים שרועים על הרצפה וקבוצת המרפאים של
הביתן שלנו מטפלים בהם בזריזות. היה לי המון
עבודה. זיגזגתי בין החניכים וריפאתי אותם עד
שביניהם עלה פרצוף מוכר צונח על האדמה ורצתי
אליו במהירות.

נ.מ רייצ׳ל 🔮
----------------------------------------------
הקסם שלי לא עבד. אני לא מאמינה שבדיוק כשיש
מפלצת אמא מחליטה שהיא לא רוצה לעזור לי. ממש
נפלא. השבועות האחרונים עברו עליי בשעמום
מוחלט. החניכים האחרים מהביתן- סאלי, ג׳ון וטים-
לימדו אותי קסמים. הביתן היה מוזר מדי. הוא נראה
כמו חדר של מגדת עתידות. זה היה ממש מעצבן.
הייתי הולכת פעם בשבוע לבלות עם זואי באורוות
הסוסים, המקום האהוב על שתינו. אנחנו מרגישות
בנוח לדבר רק שם. הפגסוס החביב עליי נקרא
׳זבמה׳* ועל זואי ׳ווהיטיה׳** וכל הזמן אנחנו
רוכבות עליהם כשאנחנו נפגשות. אנחנו לא כל הזמן
נפגשות (כי בכל זאת, אבא שלה הוא אל אולימפי)
אבל במעט זמן שנותר אנחנו מרבות להיפגש.
עכשיו הייתי כל-כך זקוקה לעזרה של זואי. ההידרה
קרעה אותי לגזרים. הייתי מוטלת על הרצפה עם
מיליון פציעות, ולא רוע מזלי, במצב שלי- לא
הייתי יכולה להטיל שום קסם שישפר את המצב
שלי. התפללתי להקטה ולאפולו שהיא תהיה בסביבה.
הראייה שלי הטשטשה והריאות שלי צרבו. המכה
בחזה שלי עדיין טפטפה המון דם, אבל לא נראה
שאף אחד מבני אפולו שם לב. לבסוף ראיתי אותה
קמה מעל אחד מהחניכים ומבחינה בי. היא רצה
אליי, אך זה היה מאוחר מדי. נאנקתי פעם אחת
אחרונה ושדה הראייה שלי החשיך.

נ.מ זואי ☀️
----------------------------------------------
רכנתי מעליה בעוד היא כבר הייתה מעולפת. לחצתי
על אמצע השמש של התליון שלי וזה הפך למזוודה
קטנה שבתגית רשום עליה ערכת עזרה ראשונה
לחצויים. ניקיתי את הפצעים שלה בעזרת קצת נקטר
והאכלתי אותה בקצת אמברוסיה. לאחר מאמץ רב
הצלחתי לגרור לה להשתנק ולהתעורר. ״מ-מה
קרה?״ היא מלמלה. מחצתי אותה לחיבוק חזק.
״את בסדר!״ חייכתי. ״כן, הודות לך.״ היא דחפה
מרפק לצלעות שלי, אך היא זאת שנאנקה. ״את
עוד צריכה לנוח.״ אמרתי ברצינות וסגרתי את
התיק, לחצתי על תבליט השמש בגב המזוודה וזו
חזרה להיות שרשרת. ״לכי לביתן שלך ותשכבי.״
״אבל.. מה איתך?״ היא מלמלה כשעזרתי לה לקום.
״אני בקבוצת המטפלים היום, אל תדאגי. אני אמשיך
לטפל בפצועים אני אהיה בסדר.״ חייכתי
אליה והיא נפרדה ממני וצלעה לביתן שלה בחזרה.
פול רץ מהיער ונופף בידיו. ״ביתן אפולו! צריך
עוד מישהו ללחימה!״ שאר הביתן לא שמע אותו,
ולכן קמתי על רגליי, הפכתי את התליון שלי לחץ
וקשת ורצתי אל היער בביטחון ובקשת שלופה.

נ.מ סמי 🌊
----------------------------------------------
ההידרה הייתה ענקית יחסית לצורתה הרגילה.
התחלנו כחמישה. בדרך שלושה מהם נפצעו ומצאתי
את עצמי לבד עם ראש ביתן אפולו, פול. לרוע
מזלו, הוא נלחם בחץ וקשת, ובסופו של דבר,
החצים נגמרים. ״אני אלך לקרוא לעוד עזרה.״
אמר, ומבלי לחכות לתשובה הוא רץ חזרה לכיוון
המחנה. עכשיו הייתי לבדי נגד הידרה גדולה ממני
פי עשר, לפחות. הצלפתי לכיוון רגליה בניסיון
למשוך זמן, הרי אפשר לקטול הידרה רק עם אש.
עברו כבר כמה דקות, ולהידרה נמאס ממני. היא
גרמה לי למעוד וראש אחד רכן מעליי. היא באה
לאכול אותי, אך רגע לפני שלקחה ממני ביס ענקי
חץ בוער שרק מעליי ופגע בהידרה. שלושה ראשים
השתנקו ונפלו. הבטתי למקום שהחץ בה ממנו. זואי
עמדה שם והבעירה חץ נוסף. ״זואי!״ קראתי אליה בשמחה. היא זרקה אליי מקל בוער. ״היי!״ קראתי
בבלבול. היא לא אמורה לעשות דברים כמו לזרוק על
אנשים מקלות בוערים שיכולים לשרוף אותם!
״תשתמש בו.״ היא אמרה בלי להתיק את עיניה
מההידרה. השלכתי את המקל לעבר ההידרה, ופגעתי
בשלושה ראשים נוספים. היא פגעה עם החץ הבוער
בשלושת הראשים האחרונים וההידרה צנחה
והתפוררה לאבק. ״עשינו את זה! הצלנו את כולם!״
צהלתי ורצתי אל זואי. ״עכשיו צריך לחזור ולהגיד
שהכל בסדר.״
״כן.״ אמרה בקול חלול וסקרה אותי בעיניה
הכחולות. לא, לא כחולות.. עיניה הזהובות.
״לך תספר לכל החברים שלך שחזרתי, סמי
ג׳ונסון.״
___________________________
*זבמה- ׳פלא׳ ביוונית.
*ווהיטיה- ׳שיר׳ ביוונית.

זה היה ארוך במיוחד כי זה היה מוקדש^^
מקווה שנהנתם 😋
פרק הבא כנראה מחר 😄