בת אפולו | פאנפיק על פרסי ג'קסון

פרק חמישי- אשמת ליאו

נ.מ סמי 🌊
----------------------------------------------
עיניה הזהובות הנוצצות הבליטו את שיערה
הבלונדיני שהתעופף ברוח. ״זה לא אמיתי..״
מלמלתי. ״זה הכי אמיתי שיש. חזרתי לנקום.״
היא מלמלה אליי בקולה החלול. ניסיתי מיד
לזהות. עיניים זהובות, קול חלול, משתלטים על
אנשים.. קפצתי במקומי. אני יודע מה זה.
תודה, אמא. ״זואי, זאת לא את!״ קראתי. ״זה
אידולון. זאת לא את. חייבים לקחת אותך לכירון
ו-״ ״אתה לא לוקח אותי לשום כירון. אני חוזר
לנקום. איפה השבעה?״ ״השבעה?״ מלמלתי.
השבעה מהנבואה. הם בטח עוזרים עכשיו לכירון.
״ה-הם מתו ממזמן..״ גמגמתי. ידעתי שזה לא נכון,
אבל לא יכולתי לגלות לו איפה הם. היא לחצה על
התליון שלי וזה הפך ללהב, ובין רגע היא הטיחה
אותי ברצפה ואיימה לשסף את גרוני. האידולון הזה
בהחלט ידע להשתמש ביכולות של זואי. ״איפה הם?
תשכח מזה. איפה הוא? ליאו ואלדס?״ ליאו
ואלדס? זאת אומרת ה-ליאו ואלדס? הייתה לי תוכנית
מעולה. ״אראה לך איפה הוא. קומי ממני ואראה לך
בדיוק.״ היא קמה, אך עדיין אחזה את הלהב בידיה
באיום. ״הראה לי.״ התקדמתי חזרה אל המחנה
ופילסתי את דרכי בלי שיבחינו בי אל הצד השני
של היער, אל בונקר 9. הבערתי מקל ונגעתי
בעזרתו בגומחה. הדלת נפתחה, וליאו נגלה מתחת
לדרקון מתכת ענקי. הוא הציץ בחיוך מופתע אלינו.
זואי ואני נוהגים לבקר בבונקר 9 איתו ולעזור
לו בבניית דברים. ״אני לא צריך עזרה היום, אבל
תודה-״ ״אנחנו צריכים את עזרתך.״ ״טוב, במה?״
״בך, ליאו ואלדס.״ קולו דעך וחיוכו נמחק מיד.
הוא התרכז בעיניים של זואי. הוא הטיח בי מבט
של לך. עכשיו. מיהרתי לכיוון היציאה. ידעתי
שליאו יעזור לזואי הכי טוב שהוא יכול.

נ.מ ליאו 🔥
----------------------------------------------
אני לא מאמין. הם חזרו. הייתי חייב לעכב אותו עד
שמישהו יגיע. ״ליאו ואלדס.״ הכל החלול גירד את
זכרוני. ״אני ציפיתי לך.״ ״טוב, אני לא ציפיתי
לך. מה אתה עושה כאן?״ ״אני באתי לנקום.״
היא שלפה את הלהב שלה, ואני שלפתי פטיש
מחגורת הכלים הקסומה שלי. לא התכוונתי ממש
לפגוע בה. לפחות, אני מקווה.. ״אתה לא יכול
להילחם בה. אתה תפגע רק בגוף.״ ״אני יודע.״
מלמלתי, נשמתי נשימה עמוקה והטחתי את הפטיש
שלי בראש של זואי. החבורה הייתה מזעזעת. טוב,
לפחות האידולון יצא. אני מרגיש ששכחתי משהו,
למרות זאת.. הוצאתי מחגורת הכלים שלי בקבוקון
נקטר ומטלית. שפכתי נקטר על המטלית וניגבתי את
החבורה, שכבר התחילה להיראות טוב יותר. לקחתי
את זואי (בקושי רב) והבאתי אותה למדשאות. ביתן
אפולו התאספו סביבה מיד. פייפר באה אליי. ״מה
קרה?״ היא שאלה. ״אידולונים.״ הצלחתי למלמל.
מבטה קפא. ״זה היה האידולון שלי.״ ״למה לא קראת
לי?״ היא שאלה בתקיפות. ״לא יכולתי, הוא-״
״ואלדס, היית צריך לקרוא לי.״ היא קטעה אות
והסבה את מבטה. ״אני אטפל בו כשהיא תתעורר.״
היא הלכה משם לעבר הביתן שלה. ראיתי את סמי
רץ לעברי מרחוק. ״מה קרה?״ הוא התנשף. ״אה..
פייפר תאפל באידולון כשהיא תתעורר.״ ״מה זאת
אומרת? אבל מה קרה לה עכשיו?״ ״אה.. נפל
עליה אחד הפטישים כשהיא התנגדה בקיר.״ הוא
הביט בי בחוסר-אמון. ״נפל עליה אחד הפטישים
כשהיא התמנגשה בקיר? ברצינות?״ הוא העיף
אליי מבט מתעב ורכן מעל זואי.

נ.מ זואי ☀️
----------------------------------------------
הסיוטים. המחשבות הנוראיות שעטפו אותי למשך
שעות. עיניי נפקחו ונאנקתי. החזרתי את הלהב בידי
לצורת השרשרת. ״זואי!״ חייך סמי. שאר הביתן
שלי עזרו לי להתרומם. שפשפתי את החבורה במצח
שלי. ״א-אני.. סיוטים.. נכנסתי ליער..״ מלמלתי.
״אל תדאגי.״ מלמל ליאו, שעמד מהצד. ״זאת הייתה
אשמתי.