העיירה מדיסון

פרק 1- הפגישה הראשונה

*********************הערה קטנה למתחילות!!! (או לכאלו שחוזרות לקרוא שוב)

קודם כל אני אוהבת אתכן המון! דבר שני, מאוד חשוב לי לציין שכשכתבתי את הסיפור הייתי ילדונת!!! הרבה פעמים אתן מגיבות שיש דברים שלא מסתדרים או שיש חלקים שהם ממש תלושי כל מציאות מהסיפור -

אז דבר ראשון - אני יודעת!!!!! תאמינו לי שגם אני קראתי אותו שוב והתמלאתי קרינג', אבל הייתי ילדה כשכתבתי (עדיין לא נחשפתי לגברים ולא הבנתי שגבר כמו דניאל זה לא דבר שקיים, ולא הבנתי כמה השם דניאל זה דגל אדום מהלך!)

דבר שני - כל הרעיון של סיפור זה שהוא יהיה קצת תלוש מהמציאות (; אז מקווה שתהנו מהסיפור שלי כמו שאני נהניתי אז לכתוב אותו!

***************************

''זהו קטנה, ככה הכי יפה.'' חייכתי לאחותי הקטנה מלאני לאחר שסיימתי לקלוע לה את הצמה הסינית והיא חייכה בחזרה והלכה לראות במראה.

חיוך עלה על פניה, ''זה מהמם, תודה לורן'' היא אמרה בהתלהבות, בדרך כלל אין לי זמן בבוקר לסדר לה את השיער בצורה יפה כמו לשאר הבנות בכיתה שלה ואני לרוב עושה לה קוקו מרושל, המצפון אוכל אותי אך אני מעדיפה להכין לה אוכל מאשר להתעסק בלסדר לה את השיער.

מלמלתי בבקשה והתקדמתי לכיוון המטבח, ''אני אלווה אותך לבית הספר, לבינתיים לכי תחליפי בגדים, הג'ינס הזה קרוע.'' אמרתי בנזיפה אימהית. אמא שלנו לא מתפקדת בשום צורה, והסיבה היחידה שעוד לא הרמתי את התחת שלי ולקחתי אותי ואת מלאני רחוק מהעיירה הזו היא שהמשכורת מלצרית שלי לא תצליח לכסות לנו גם שכר דירה, גם אוכל, וגם חשבונות כאלו ואחרים.

לפחות בעיירה המסריחה הזו אין לי צורך לשלם שכר דירה, זו דירה שאמא שלי מקבלת מהמדינה על עצם היותה חד הורית. המדינה לא יודעת שכל קשר בינה לבין הורות הוא מקרי בהחלט.

אני למדתי לחנך את עצמי מאז שאני בת 12, לפני כן הייתי ילדה מפונקת, אבא שלי נתן ודאג שיהיה לי הכל, הייתה לנו משפחה חמה וטובה. גדלנו בצפון העיירה- כיאה לבית עשיר ומסודר.

היום אני מגדלת את אחותי הקטנה ואותי לבד, אני כבר בת 19, אבא שלי נפטר כשהייתי בת 12, זה היה קשה מאוד במיוחד לאמא שלי, לאבד את האהוב שלה.

נותרנו שלושתינו לבד בעולם, אמא שלי נאלצה למכור את הדירה מאחר ולא הצליחה לשלם לבד על משכנתא.

עם הכסף של הדירה היא כיסתה את המשכנתא, ולמרות שנותרו לה עוד כמה מאות אלפים היא בזבזה אותם על סמים, הימורים, אלכוהול ועוד מיליון ואחת דברים שהפיקו המון תועלת לבנות הקטנות שלה.

מלאני, יצאה מהחדר עם טייץ ללא קרעים וחולצת בית ספר שחורה, היא שמה את התיק של הבראציות שלה שהיה בעבר שלי והוא מלווה אותה מאז שהיא בכיתה א', אין לנו הרבה כסף לקנות חדש.