העיירה מדיסון

פרק 17- היום הראשון

לבשתי שמלה שחורה וייצוגית עם נעלי עקב, עשייתי קוקו ולא התאפרתי, היום זה היום הראשון של העבודה שלי.

אני מתרגשת כל כך, דניאל הבטיח שהוא יאסוף אותי ונלך ביחד, דפיקה בדלת של החדר שלי נשמעה, פתחתי את הדלת וראיתי את מלאני ואמא שלי עומדות בפתח ומאחוריהן דניאל, אמא שלי איחלה לי בהצלחה ואספנו איתנו את מלאני לבית הספר החדש, האמת? אני אפילו לא יודעת איך היא שם, הציונים שלה טובים- אבל מבחינת חברים? אני דואגת אם עושים לקטנטונת משהו. היא לא נראית בסדר בימים האחרונים, ״טוב.. ביי״ היא אמרה ויצאה מהמכונית, דניאל נשק לה לשלום וכך גם אני.

״מתרגשת?״ הוא שאל ואני חייכתי והנהנתי, ״ברמות של כלה!״ הוספתי והוא צחק, הגענו לבניין ענק ודניאל החזיק לי את היד והפרפרים בבטן מיהרו לקפוץ, תרגיעו פרפרים מטומטמים, הוא לא שם עליי בכלל.
תוך חמש דקות אני והבוס החדש שלי הגענו להסכמה לגבי המשכורת הגבוהה מאוד שלי, לגבי שעות העבודה שלי ולגבי הכל. מסתבר ש''במקרה'' מי שמשרד עורכי הדין הזה בבעלותו הוא דניאל. מאוחר יותר הבנתי מאחד עורכי הדין שהיו שם שמשפחת נורת׳ מחזיקה את רוב הנכסים בעיירה וגם מחוצה לה, במיוחד בערים מקומיים כמו לונדון, פריז וניו יורק.

דניאל היה צריך ללכת לעבוד ואני התלוויתי אל מישהו שהראה לי את המקום והסביר לי על העבודה שלי בקצרה.
מישהי עם קרה שחור ומשקפיים קפצצה לעברי, היא הייתה לבושה גם ייצוגית והיה לה 2 כוסות קפה אני מניחה.

״את החדשה נכון?״ היא שאלה והנהנתי וחייכתי בחזרה, ״לין,״ היא הציגה את שמה והושיטה את ידה ללחיצת יד, ״לורן,״ אמרתי כמוהה והיא צחקקה. ״הנחתי שאת בחורה של שוקו.״ היא אמרה והנהנתי, מתה על שוקו, לקחתי את הכוס הרותחת מידה ושתיתי, ״תודה רבה, זה ממש נחמד מצידך,״ אמרתי וחייכתי ״שטויות,״ ניהלנו שיחת חולין קצרצרה, היא נחמדה ממש, יותר משאר המתנשאים שיש פה.

״אני לא סובלת את האנשים פה, כל אחד פה כמו פוץ מתנשא בתחת״ היא אמרה והאירוניה הצחיקה אותי, צחקתי והנהנתי ״אני פה רק שעתיים והספקתי להבין את זה.״ הסכמתי איתה, ״בואי נצא לארוחת ערב או משהו, לא יזיק לי כאן חברה נורמלית לעבודה,״
היא אמרה ואני המהמתי בראשי- גם לי זה לא יזיק, והיא תהיה רק חברה לעבודה בכל מקרה.

אני לא מתחברת בקלות לאנשים בדרך כלל, וחברות זה נשמע לי כמו עול. הנהנתי ״זה נשמע מעולה,״ אמרתי והיא חייכה וחזרנו כל אחת לעבודה שלה.

כשחזרתי הביתה מלאני כבר הייתה שם ואמא שלי הייתה במטבח והכינה משהו לאכול כשהבית נורא נקי. האמת? הרבה זמן לא חשבתי שאני אגיד את המשפט הזה.

בדרך כלל אני אספתי את מלאני וכשחזרנו הביתה הבית הקטן היה מבולגן ואמא שלי ישנה או משהו.
עכשיו הבית ענק ונקי. מלאני חיבקה אותי לשלום ונשקתי לה לראש, עליתי לקומה למעלה והחלטתי לעשות סיבוב קצרצר בדירה.

באחד החדרים היה חלון שמשקיף בבירור על החדר של דניאל, והסקרנות הרגה את החתול.... אני כל כך חטטנית, אולי גם אובססיבית? לא יכלתי שלעצור את עצמי, ונכנסתי לחדר.

הוא היה שם והלב שלי נעצר במקומו, הוא ישב על המיטה עם בוקסר, מחייך ונראה כאילו הוא מדבר עם מישהו,

אבל הלב שלי נשבר, כשראיתי בלונדינית אחת בחזייה ותחתונים מתקרבת אליו ונושקת לו ללחי, הלב שלי נשבר כשהוא נשק לה בחזרה והחזיק לה את התחת בחוזקה, הלב שלי נשבר שלי. לא, הוא לא עושה את זה- מה אני מרגישה? קנאה?

מהר הלכתי לחדרי, למקום שבו לא אוכל לראות את זה.
אני לא אבכה, לא היה בינינו כלום, מותר לו.
את טיפשה אם לרגע חשבת שהוא שם עלייך.