העיירה מדיסון

פרק 8- המבורגר קטן בינוני וגדול

נקודת מבט דניאל:

''בתנאי אחד,'' לורן אמרה והסתכלתי עליה בתמיהה, היא מציבה לי תנאים? ''אני אמשיך לעבוד במלצרות ואשלם לך כל חודש'' היא אמרה, מצחיקה, ''את יודעת מה? תעבדי עוד שבוע במלצרות עד שאני אסדר לך עבודה אחרת ופחות סיזיפית, וככה תוכלי לשלם לי את הכסף שלי.'' אמרתי לה, מתכנן את הצעדים הבאים שלי. אני אסדר לה עבודה, אפתח חשבון בנק על שמה ואדבר עם מחלקת הכספים שיעבירו לשם את המשכורת שלה. בסוף זה ישתלם, היא תוכל לחסוך מספיק כסף.

אני לא יודע אם לורן רוצה אותי, לפחות לא כמו שאני רוצה אותה. היא נמשכת אליי, זה ברור מהדרך שבה היא מסתכלת עליי. רק מהמבטים האלו אני נטרף, ורוצה להפוך אותה לשלי.

אבל כל נים בגופי רוצה אותה, משהו במוחי צועק לי שזו הבחורה בשבילי. שאין לי למה להמשיך לחפש כי היא נועדה עבורי. החיוך שלה, הדיבור שלה, היופי שבה. כל דבר בבחורה הזו פשוט קורא לי וכשאני לא נמצא לידה אני חושב על תירוץ להגיע אליה.

ראיתי שלורן חשבה ואז חייכה ואמרה, ''עשינו עסק.''

''אפשר לצאת?'' מלאני צעקה מהחדר ולורן ענתה לה שכן, היא יצאה וחיפשה משהו בארונות הריקים שלהם, ''מה את מחפשת מלאני?'' לורן שאלה אותה, ''אני רעבה. מאוד.'' היא אמרה, הכל היה אצלן ריק זה אפילו לא הגיוני, אפילו לא פרוסת לחם. ''אני אקח אותך לאכול.'' הצעתי ולורן ישר שללה, ''אתה לא חייב..'' היא אמרה והתעלמתי ממנה. ראיתי את ההתלהבות בפניה של מלאני וזה חימם לי את הלב. ״מה בחוץ כאילו?״ היא שאלה בהלם והנהנתי.

הושטתי יד למלאני והיא שילבה את ידינו ביחד, צחקקתי מהמראה וחשבתי על איך זה נראה מהצד. בחור גדול וגבוה כמוני מחזיק לילדה שהיא בקושי מטר עשרים את היד, היא נורא קטנטנה. ''בואי גם את.'' קבעתי ללורן, ''לא, אני לא רעבה.'' היא שללה, מעצבן אותי שמישהו אומר לי לא, זה יכול לחרפן אותי. נשפתי בעצבנות ויצאתי מהבית שלה, ''מה את רוצה לאכול מלאני?'' שאלתי אותה והתחלתי לנסוע, ''אני לא יודעת..'' היא חשבה לעצמה כמה רגעים בראש ויצאתי מהשכונה המוזרה שלהם. ''אני אקח אותך למסעדה טובה, בא לך המבורגר?'' שאלתי אותה ונזכרתי בהמבורגר הטעים שנמצא אצלנו בצפון העיר. ''כן! כן. איפה?'' היא שאלה וחייכה, ״אצל דייב״ אמרתי וחייכתי במחשבה על ההמבורגר הכי טעים בעולם

הגענו לתוך המסעדה ומלאני רצתה את הארוחת ילדים, אני לקחתי גדול ולקחתי עוד אחד גדול ללורן, עם תוספת צ'יפס בטטה, שיהיה לה. מלאני אמרה שהיא אוהבת. דיברתי קצת עם מלאני והשגתי ריכולים על לורן ועל איך לגרום לה להגיד לך כן.

האמת שנראה לי שזה פחות יעבוד בשבילי, כי הדרך של מלאני לשכנע אותה היא להגיד בבקשה בקול חמוד ולעשות לה עיניים עצובות, ואם גם זה לא עובד לארוז תיק עם כל הבובות האהובות ולצאת מהבית.
כן, לא נראה לי שיזיז ללורן אם אקח תיק ואלך לשוטט ביערות.

הצלחתי גם להכיר את מלאני, אני מרגיש אליה כמו אל אחות קטנה, מין מחויבות כזו שאני לא יכול להסביר אותה, אני מרגיש שאני חייב להגן עליה בכל מצב.

החזרתי אותה הביתה והיא לקחה את השקית של הטייק אווי ומה שנשאר משלה לתוך הבית. ''אתה הכי מושלם בעולם דניאל!!'' היא צעקה ונישקה אותי בלחי ויצאה מהאוטו. היא נכנסה אל תוך הבית שלה בצרחות ונכנסתי אחריה, מחפש שוב את תשומת לבה של לורן. ''את לא מבינה, הוא קנה לי ארוחת ילדים שלמה! והוא הביא גם לך'' היא צעקה ולורן חייכה, ''אני שמחה מתוקה, צריך להחליף לך את התחבושת תכף, שבי בסלון.'' אני התקדמתי ללורן, היא הוציאה את הארנק שלה והוציאה משם 250 שקל. ''קח, תודה שלקחת אותה לאכול.'' היא אמרה, ''את רצינית איתי?'' שאלתי אותה, ''תחזירי את זה למקום.'' הוריתי לה והיא התעקשה. ''לא, זה הכסף שמגיע לך.''

''תפסיקי, את יודעת שזו לא בעיה בשבילי, אז למה את עושה את זה קשה. אני לא אקח את הכסף הזה ממך בחיים'' אמרתי לה והיא השפילה את ראשה, ״אתה הופך את זה בשבילי למביך״ היא מלמלה והחזירה את הכסף לארנק.

לפני שהספקתי להגיב של לורן יצאה מהחדר ולורן סגרה את הדלת של הבית שמלאני ואני השארנו פתוחה, ''הערנו את השד'' היא מלמלה, אמא של לורן הייתה נורא רזה, השיער שלה היה שחור פרוע והיה לה אודם מרוח, אחריה יצא עוד מישהו, ''זה הבן אדם הזה שזרק עליי בקבוק בירה!!'' נבהלה מלאני והוא היה נראה בהנגאובר רציני, הוא התקדם למלאני ''תסתמי את הפה שלך, אל תצעקי,'' הוא החזיק את ראשה של מלאני, ולפני שהספקתי להבין מה קורה כבר ראיתי את עצמי מתנפל על הבחור, נותן לו בוקס ומרתק אותו לרצפה. ''נורת', פאק, סליחה,'' הוא צעק, אבל לא אכפת לי. ''תתקרב לאחת מהבנות האלו ואני אכאיב לך הרבה יותר, העפתי אותו והוא נתקע באמא של לורן שצחקקה. היא על סמים או משהו? כמה זמן אפשר כבר להיות בהשפעה של אלכוהול?

קירבתי את מלאני ואת לורן אליי, והבחור מיהר לצאת, ''נו יופי, הברחתם לי אותו,'' אמא שלה צעקה, ''רק צרות את, רק צרות!'' היא צעקה על מלאני, ''מתי תסתמי את הפה הגדול שלך? אה?'' היא צרחה ויצאה אחריו בריצה, לורן נראתה מובכת ושיחקה עם הרגליים שלה. היא הלכה לאחד החדרים ויצאה משם עם קינדר בואנו ונתנה למלאני לאכול, היא נישקה אותה בלחי וחיבקה אותה חזק. ''תודה.'' היא לחשה וחייכה אליי, ''עוד שבוע נצטרך לסבול מלאני, עוד שבוע ואז נוכל להתחיל חיים אחרים.'' היא הבטיחה לה, ''לא עוד שבוע. מחר,'' אמרתי להן, התכנון היה עוד שבוע, אבל אני לא יכול לתת להן לחכות ככה שבוע.

''מחר. מחר אתן עוברות אליי, לגור איתי, עד שהדירה שלידי תהיה מוכנה.''