דם תמורת דם

4

פתק נוחת ליד מרפקי בתנועה מהירה אני גורפת אותו אל ידי בסקרנות, מי יכול לשלוח לי פתק?
'מה הסיפור של חבר שלך?' זה מה שרשום בפתק בהתחלה אני מבולבלת ומסתכלת על אלק שפשוט נועץ בי ובלוק מבט בלי למצמץ אפילו. הוא אידיוט, הוא עוד יפגע בשנינו עם המבטים האלו.
"את מתכוונת לענות לי?" לוק שואל אותי בקול משועשע. אז לוק הוא זה ששלח לי את הפתק. "תתעלם ממנו הוא פשוט אידיוט, הוא גם לא באמת חבר שלי כמו שבראש ההוזה שלו" זה כבר מסקרן את לוק לפי איך שהפנה אלי את גופו המושלם "הוא הציג אתכם כ'חברים' אתם לא זוג?" אני מנידה בראשי בקושי יכולה לדבר כשגופו ככה קרוב אלי. אני קוביית קרב בשמש, נמסה לחלוטין, בגללו.
"אז מה הסיפור שלעבור דירה יחד איתו?" חתיכת חטטן, חטטן מושלם. "אני מאומצת, ההורים שלו אימצו אותי, ההורים שלי מתים" טוב זה לא בדיוק שקר ההורים שלי באמת מתו כבר. "אני מצטער" הוא מניח יד על ירכי ואני עוצמת עיניים, המגע שלו מעביר זרמים נעימים בגופי. "זה בסדר" אני מחייכת אליו "אז אם הוא לא באמת החבר שלך-" הצלצול קוטע אותו ועוד לפני שהוא נגמר אלק כבר עומד מעל לכיסא שלי. "בואי שלא נאחר לשיעור הבא" אלק כבר מקים אותי בכוח "היה נחמד" לוק מגחך ונעלם כבר.
"על מה דיברתם?" אלק חוקר אותי במסדרון בדרך אל המעבדות "הוא רק שאל למה אני עוקבת אחרי החבר שלי ועוברת דירה איתו" אני מסננת את מה שדיברנו למה שלא יפריע לאלק "ו? מה ענית לו?" "את האמת, ההורים שלי מתים ואתם אימצתם אותי" אני משווה מספיק פגיעות לקולי כדי שיפסיק לחקור אותי ובמקום ימשוך את גופי אליו לחיבוק 'מנחם'. המעבדות נמצאות בצד השני של בית הספר ואנחנו מגיעים ביחד עם המורה. "פעם הבאה השתדלו להגיע לפני, פחות עיכובים בדרך" הוא מסמן לנו להכנס. המורה הזה מספק יותר לסטראוטיפ של. מורה זקן, שיערו מאפיר והוא לבוש בבגדים ישנים שנראים נוחים ללא נסיון לרושם, על עיניו זוג משקפיים עם מסגרת ירוקה והתיק שלו נראה כאחד שחווה הרבה.
"יש מקומות פנויים פה בשולחן האמצעי שבו בו" אלק מאושר מכך שאנחנו יושבים ביחד. "ככה זה צריך להיות" הוא לוחש אלי "אבל אם נשב ביחד כל הזמן איך אשיג חברות?" אני גם ככה לא טיפוס חברתי "בשביל מה? הן גם ככה יעלמו כשנעבור מכאן" אלק טופח על כתפי ולי יש חשק להקיא.
מסתבר שלמזלנו בגלל שהגענו באמצע שנה פיספסנו את הניתוח של הצפרדעים, אבל לרוע מזלנו הגענו בדיוק לחלק של הלימוד על הדם והגוף האנושי. "אם הוא יגיד עוד פעם אחת דם..." אני מביטה בבהלה באלק שעיניו כבר מתכהות וניביו על סף יציאה "תשלוט בעצמך" זו לא פעם ראשונה שאנחנו עוברים בבית הספר על הנושא הזה אבל אלק בכלל לא מנסה להתאפק. "אני צריכה לצאת המורה" אני לא מתכוונת להישאר כאן ולראות את אלק מתחרמן מדיבורים על דם. "צאי"
ההקלה של מסדרון ריק ושקט מחלחלת אלי לאט לאט. אני הולכת לשירותים סתם בשביל לשטוף פנים. אני נכנסת לחדר השירותים של הבנות בקומה השלישית, זה נראה כמו מסדרון שקט יותר ונטוש יותר, גניחות מתוך התא מגלות לי שטעיתי.
למה פה? יש בני אנוש שלא מסוגלים להתאפק לבית, חוץ מזה שהיא גונחת כמו איזה זונה. נכון שמעולם לא נהנתי בסקס עם אלק, אבל גם כשזייפתי מעולם לא נשמעתי ככה. אני פותחת את זרם המים על הכי חזק שאולי הם יבינו שיש פה מישהו וירגעו קצת, אבל זה נשמע שהם מתעלמים מכל היקום.
מתוך סקרנות אני נכנסת לתוך תא וסוגרת מעט את הדלת, אני סקרנית לראות מי יצא מתוך התא של הסקס