New road

פרק 1

“נאמג'ון, גולם מגושם שכמוך. אני עוד אמצע אותך"

הפעם המילים האלו נאמרו מבעד שיניים חשוקות. היו את הלילות ההם בהם ג'ין בכה את המשפט הזה בכאב.  היו פעמים בהם הוא לחש אותו בתדהמה, כמו הפעם ההיא שהוא שמע שנאמג'ון נעלם. היו גם פעמים בהם הוא אמר את המילים האלו בנחישות, כמו עכשיו בעודו מבצע את תרגילי הפיזיותרפיה הקשים בזמן ששוגה הפיזיותרפיסט השקט שלו יושב לידו ובוחן את העבודה שהוא עושה. ג'ין ידע שכל עוד הוא עושה עבודה טובה שוגה לא יגיד לו כלום. אפילו אם הוא מתנהג כמו משוגע ומדבר אל תמונות.

התמונה שלו ושל נאמג'ון.

-שנתיים וחצי ליפני-

נאמג'ון הלך מאחורי גבו של הוסוק, מנסה להדחיק את גוש החרדות שרבץ בתוכו מלפניי יומיים. הוא לא האמין שהוא באמת התקבל לעבודה הזאת, זה כל כך הלחיץ אותו. סתם הלחיץ, בלי סיבה. "זה המקום, אתה מוזמן לבלות פה את כל הזמן הפנוי שלך בעתיד"  הוסוק עשה סיבוב במקום עם ידיים פרוסות, נאמג'ון הסתכל מסביב ונדהם מהסדר ששרר סביבו. הוא חשב שמוסכים של מכוניות אמורים להיות מבולגנים, מלאי לכלוך וגריז, אבל לא. המוסך הזה היה ממש מבריק, מה שאושש  את השמועות על קים סוק ג'ין המפורסם. "הצוות צריך להגיע עוד מעט, אתה יכול להסתובב ולהכיר קצת את המקום, ליראות איפה מונחים הכלים.. אני צריך לסדר כמה דברים עד שג'ין יגיע, אני אהיה במשרד" ובמילים אלו הוסוק סגר מאחוריו דלת זכוכית שהובילה למשרד מבולגן שהיווה ניגוד חד למוסך. נאמג'ון הלחוץ נישאר לבדו במוסך הגדול, הוא עמד שם עוד כמה שניות, מעביר משקל מרגל לרגל עד שהוא התחיל להסתובב בין המדפים הנקיים מאבק. זה היה החלום שלו, להתעסק עם מכוניות. הוא למד מכונאות ועבר בציונים דיי טובים אבל הוא לא הצליח למצוא עבודה בתחום הזה. נאמג'ון נזכר בהרגשת השמחה שפשטה בו כשהמנאג'ר של קים סוק ג'ין התקשר אליו לפני יומיים ואמר שהוא קיבל את המספר שלו מחבר משותף ושהוא רוצה להיפגש איתו לראיון עבודה נאמג'ון לא הסס להגיד כן. אבל מהר מאוד תחושת השמחה התחלפה ללחץ. אחריי הכול, חשב נאמג'ון לעצמו והסתכל לתוך קופסת ברגים במדף השני, 'זה הגיוני שאני אהיה לחוץ, קים סוק ג'ין הוא אחד מנהגי המירוץ הכי מצליחים בשלוש שנים האחרונות. מושא הערצה שלי בארבע שנים האחרונות, ראיתי כל מירוץ שלו. זה מובן שאני ילחץ' ניסה נאמג'ון להצדיק את הרגשות שלו, הוא מעולם לא חשב שהוא יהיה אחד מאנשי הצוות שלו. מכונית ספורט קטנה נכנסה לתוך המוסך, נאמג'ון הסתובב רוצה לברך כראוי את חברי הצוות האחרים אבל זה היה קים סוק ג'ין שיצא מהמכונית, מחוייך כולו, קרני השמש שנכנסו מהחלונות הגדולים יוצרים כמעיין הילה זוהרת סביבו. "אתה בטח הבחור החדש" סוק ג'ין  התקדם אל נאמג'ון שהרגיש שהוא לא מסוגל לזוז. הוא הרגיש שהוא רועד. הוא עומד מול קים סוק ג'ין! קים סוק ג'ין מדבר איתו, עם מכונאי פשוט.

כשג'ין יצא מהמכונית שלו הוא שמח ליראות בחור לא מוכר עומד ומסתכל על המדפים שהוא עמל על שמירתם מסודרים. ג'ין הבין מיד שהבחור הלא מוכר הוא חבר צוות חדש, במקומו של לי קוואנג שהתפטר מהעבודה לפני שבועיים. בגלל העזיבה שלו היה הרבה עומס וחוסר סדר, חוסר סדר שג'ין לא אהב. ג'ין הושיט את ידו ללחיצה, עיניו בוחנות תוך כדי את הבחור הגבוה שמולו, את הנעליים החומות הגבוהות שהוא לבש, סרבל הג'ינס שחולצה וורודה קצרת שרוולים קצרה הציצה מתחתיו, הוא חייך אל הבחור, מסתכל על פניו, הוא ניראה כמו בחור שהוא יסתדר איתו. "אני קים סוק ג'ין, אבל אתה יכול לקרוא לי ג'ין" אמר ג'ין והרים קצת את ידו המושטת, מסמל לשני שהוא עוד לא לחץ אותה. נאמג'ון התנער מהמחשבות שתקפו אותו ושפשף קלות את ידו על הסרבל ליפניי ששלח אותה ללחיצה, הוא לא רצה ללכלך יד של אדם כל כך מפורסם. "אייך קוראים לך?" שאל ג'ין ונאמג'ון שם לב במבוכה שהוא עוד פעם מעופף. "א.. קוראים לי קים נאמג'ון" הוא מיהר להציג את עצמו, ג'ין הופתע לשמוע קול עמוק מהבחור שעמד מולו, הוא לא התאים לו ובמיוחד לא התאים לצבע שיערו. "אני אוהב את הצבע של השיער שלך" אמר ג'ין ובלי לחשוב נגע בקצוות שיער וורודה, גורם לשני לקפוא במקום. הוא מיהר למשוך את ידו כאשר הוא הבין מה הוא עושה. הוא צריך לשים לב למה שהוא עושה, נאמג'ון ניראה לחוץ לגמרי וזה לא יעזור אם הוא יתחיל ללטף את השיער הנעים שלו אפילו שזה בדיוק מה שהוא רוצה לעשות. "אז.. נאמג'ון.." ג'ין התרחק קצת "יש בית קפה בקצה הרחוב, אתה יכול ללכת לקנות לך קפה או איזשהו מאפה" ג'ין ניסה להישמע נורמלי, אבל אפילו לעצמו הוא נישמע יותר ויותר טיפש. למה הוא מציע לנאמג'ון ללכת קפה אם הוא לא יודע אם השני צמא בכלל? הוא יכול לחשוב שהוא מנסה לגרש אותו, "מה שהתכוונתי להגיד.." הוא התחיל שוב, לא מבין למה הוא מתנהג ככה. זאת לא הפעם הראשונה שהוא רואה מולו בחור חתיך עם סרבל שכתפיה אחת נופלת מהכתף בצורה חמודה. זאת גם לא הפעם הראשונה שהוא פוגש גבר שלובש וורוד, הוא עצמו לובש הרבה פעמים וורוד. "אני רוצה ללכת לשתות קפה, רוצה לבוא איתי?" הוא הציע ונאמג'ון חייך חיוך גדול ומפתיע, "אני אשמח" הוא ענה וג'ין יצא מהמוסך, 'לעזאזל, לבחור הזה יש גומה!' הוא חשב לעצמו. נאמג'ון מיהר להשיג את צעדיו של ג'ין, מנסה לכבוש שוב את החיוך שלו, ג'ין הזמין אותו לשתות ביחד קפה וחייך אליו.