New road

פרק 4 - אחרון

-אחרי שנתיים-

נאמג'ון ישב במבנה תחנת הדלק והסתכל על הרדיו השבור שלידו, זה אומר שהיום לא יהיה לו שום חדשות לשמוע, הוא הולך ממש להשתעמם היום.
ג'יפ מלוכלך נכנסה לתחנת הדלק ונאמג'ון זרק את הסיגריה שלו לרצפה וכיבה אותה בעקב נעלו. בחור עם צבע שיער כתום שהוא מעולם לא ראה יצא מהג'יפ והסתכל מסביב, מוריד מעיניו משקפי שמש אופנתיות, "אתה צריך משהו?" הוא שאל כשהבחור לא אמר לו מה הוא צריך, "אני צריך דלק" ענה הבחור בקול עדין, נאמג'ון הנהן והתחיל למלאות את מיכל הג'יפ בדלק. חש במבטים של השני עליו, "אייך הגעת לחור השומם הזה? חשבתי שאיין אף אחד בתחנת דלק הזאת" ניסה הבחור לפתוח בשיחה. "תראה אדוני, אני לא חושב שזה עניינך, מלאתי לך דלק אז אתה יכול להיכנס למכונית ולנסוע" אמר נאמג'ון, הוא לא רצה לפתוח בשיחה עם אף אחד. "קוראים לי ג'ימין, אני עברתי פה לצילומים לאיזושהי כתבה, אני צלם" הציג השני את עצמו וזה לא עניין את נאמג'ון בכלל. "אתה יכול לשלם לי עכשיו ולהתחפף" הבחור הוציא ארנק ושלף כמה שטרות, "אתה יכול לשמור את העודף" הוא אמר, חייך אליו ונכנס לג'יפ שלו. נאמג'ון ראה אותו מתקשר למישהו וחשב לעצמו עד כמה זה מסוכן שאנשים מדברים תוך כדי שהם נוסעים, זה יכול לגרום לתאונות, כמו התאונה שהייתה לג'ין.

נאמג'ון הדליק לעצמו סיגריה חדשה, התאונה הייתה ליפני שנתיים. ג'ין מעולם לא מצא אותו, הוא היה במקום הזה, תחנת הדלק על הכביש השומם בו ג'ין הציע לו נישואים. וכל יום מחדש הוא היה מסתכל על הכביש וחושב לעצמו כמה הוא אכזב את ג'ין שלו, עד כמה הוא גרם לו סבל. הכל הייתה אשמתו. הוא לא ידע מה קורה עם ג'ין, הוא פחד ליראות אותו ולהבין עד כמה ג'ין לא אוהב אותו, הוא קיווה שג'ין שכח ממנו אבל הוא ידע שלא יהיה מצב כזה, בטח ג'ין סובל יותר מידיי בשביל לשכוח אותו, בטח הוא מקלל אותו בכל יום שעובר. נאמג'ון חזר לכיסא הישן עליו הוא ישב ליפניי שהכתב הגיע, הוא שאף עוד שאיפה עמוקה מהסיגריה יש לו עוד כמה שעות לשבת בחוסר מעשה עד שהוא יוכל לכת לחדר בו הוא גר, הוא לא אהב לתדלק רכבים ולנקות שמשות של מכוניות מלוכלכות, אבל לפחות זאת הייתה עבודה שבה הוא לא יפגע באף אחד.

השמש התחילה לשקוע כשמכונית נמוכה בעלת גג נפתח נכנסה לתוך תחנת הדלק במהירות. נאמג'ון קם מהמקום באדישות, בדרך כלל הימים שלו עוברים חסרי עבודה, והיום שתיי מכוניות, זה היה מקרה יוצא דופן. הוא הוציא עוד סגריה מהקופסה החצי ריקה ותקע אותה בפיו בלי להדליקה, צועד לכיוון המכונית, דלת המכונית נפתחה במהירות, הסגריה נפלה מפיו של נאמג'ון והעולם מסביבו קפא. הדמות הגבוהה והמוכרת התקדמה לקראתו במהירות אבל הזמן כאילו עצר ונמרח בשביל נאמג'ון, הוא בהה בג'ין המתקרב אליו. בפעם האחרונה שהוא ראה אותו ממש מקרוב היה אותו יום שהוא יצא מהבית וג'ין נשאר לשון לפני התחרות שלו. הוא לא ראה אותו אחר כך מקרוב שוב, הוא ראה אותו מרחוק, מלא בדם. אבל ג'ין היה מולו, מתקרב אליו, הוא לא נעזר בשום מכשיר אלא צעד אליו בצליעה קלה וכמעט בלתי מורגשת, הוא רצה לברוח, הוא רצה להיעלם, הוא רצה להישאר, הוא רצה שג'ין יחבק אותו, הוא רצה לבכות, הוא פחד שג'ין יצעק עליו ויגיד שהוא לא אוהב אותו. "מצאתי אותך" לחש ג'ין ונעצר מול נאמג'ון, "חתיכת גולם מגושם שכמוך! מה אתה חושב שאתה נעלם ככה בלי להגיד לי?" שאל ג'ין ונאמג'ון הופתע מהמשפט הזה, ג'ין היה צריך להרביץ לו, הוא היה צריך להגיד לו שהוא שונא אותו, למה שהוא ירצה לדעת לאן הוא הולך? "אתה יודע מה אני הרגשתי כשאמרו לי שהבעל שלי החליט שהכול הייתה אשמתו? אתה יודע אייך הפיזיותרפיסט שלי הסתכל עליי מוזר כשאני דיברתי לתמונת החתונה שלנו? אייך אתה יכול לעזוב אותי?" נאמג'ון הרגיש כל כך אשם. "הם אמרו שאתה לא תוכל ללכת יותר" הוא לחש והשפיל את ראשו, "זה משנה משהו? אני אוהב אותך נאמג'ון" נאמג'ון התכווץ, זה לא מגיע לו, הוא רק פגע בג'ין. "וברור שאני הולך. חשבת שאני אשאר במיטה כשאתה נעלמת ככה? אני עשיתי טיפולים בשביל שאני אוכל ללכת ולמצוא אותך, מי יעשה את זה אם לא אני?" הוא שאל, "אתה הבעל שלי נאמג'ון, אתה לא יכול להיעלם ככה.אני התגעגעתי אליך כל כך הרבה" נאמג'ון הצטמרר תחת מגע ידיו של ג'ין על פניו, הוא לא האמין שג'ין עדיין אוהב אותו, ג'ין הצמיד את מצחו לזה של נאמג'ון, גורם לו להסתכל לתוך עיניו, "אני גרמתי לזה שלא תוכל להשתתף יותר במירוצים, שלא תוכל לעשות את הדבר שאתה הכי אוהב" הוא לחש, חוזר על מה שעבר בראשו בכל התקופה האחרונה. "אני רציתי לפרוש" לחש ג'ין בתגובה ונאמג'ון לקח צעד אחורה, מופתע, "מה?" הוא הרגיש שזה יותר מידי בשבילו. "אני רציתי לפרוש אחרי המירוץ ההוא, ידעתי שזה מסוכן, הרבה תאונות קורות על מסלול המירוצים" הסביר ג'ין והתקרב אל נאמג'ון, לוקח את ידו "בבקשה תחזור איתי, אני עזבתי באמצע החתונה של ג'ונגקוק וטאהיונג, הם לא יסלחו לי אם אני לא אגיע בזמן" אבל נאמג'ון פחד לחזור, הוא פחד שהוא יפגע שוב בג'ין. "אם אתה באמת אוהב אותי, תחזור איתי" לחש ג'ין ונאמג'ון הרגיש שמשהו בתוכו נשבר, הוא אהב את ג'ין, כל כך אהב שהוא התרחק ממנו כל התקופה הזאת. "אתה יודע מה הדבר שהכי פגע בי? הכי כאב לי היה העובדה שעזבת, זה שלא האמנת שאני יאהב אותך תמיד ולא משנה מה" לחש ג'ין ונאמג'ון לא יכל לראות אותו עומד מולו שבור ופגוע כל כך, הוא התקרב אל ג'ין וחיבק אותו, ג'ין השעין את ראשו על כתפו של נאמג'ון שמצמץ מספר פעמים כדי להדחיק את הדמעות שאיימו לפרוץ מעיניו, "אתה מעשן?" שאל ג'ין והרים את ראשו, "כן" ענה נאמג'ון, "אז תפסיק. אני לא אוהב סיגריות" הוא קבע והתנתק מנאמג'ון, חוזר אל המכונית שלו, נאמג'ון לא התמהמה ונכנס גם הוא אל המכונית. לא היה אכפת לו מתחנת הדלק המוזנחת או מהרדיו השבור, רק ג'ין היה חשוב לו. הוא הרגיש מבויש, הוא היה צריך להישאר לידו, אבל הוא כל כך פחד. הוא רצה לפצות את ג'ין על התקופה הזאת, על כל הסבל שהוא גרם לו, אבל משהוא אחד לא היה מובן לו.

"למה רצית לפרוש מהמירוצים?" שאל נאמג'ון כשג'ין התחיל לנסוע והרוח שחדרה מבעד לחלונות הפתוחים שיחקה בשיערם "אני רציתי להתחיל לנסוע בדרך חדשה, רציתי להאט את המהירות ולהנות מהרגעים, לפעמים כשנוסעים מהר לא שמים לב לדרך בה חולפים. רציתי להנות מהדרך שלי, מהכביש החדש שמצאתי, רציתי לזכור את כל הרגעים שאני מבלה איתך, רציתי להתאים את המהירות שלי לשלך, רציתי לנסוע באותה דרך יחד איתך"

-הסוף-
גימין עובר ליד תחנת הדלק שנאמגון עובר בה ומגלה את נאמג'ון, הוא מספר לגין שמגיע מיד כשהוא שומע את זה, גין עבר טיפולים קשים בשביל שהוא יוכל לחזור ללכת והוא עדיין אוהב את נאמגון😍❤
וטאהיונג וגונגקוק מתחתנים❤

אז היי כולם
סורי שלא העלתי הרבה זמן, פשוט חשבתי אם להמשיך אתזה ולספר אייך קוקי וטאה נפגשו וגם על הוסוק וגימין אבל החלטתי שלא 😀
אז זה הסוף.
אוהבת המון
MiM

(ועומר אם קראת עד פה תגיד לי😂🙈🙈)