סמוך ליערות גרמניה העתיקים, הייתה עיירה.
עיירה קטנה וישנה שבה רוב האנשים היו אנשים פרימיטיביים שפחדו כמעט מכול דבר.
ובמיוחד, מהיער הגדול והעבוט שהקיף את העיירה כמעט מכול צדדיה.
האנשים שחיו בעיירה לא חיו זמן רב, דבר הנגרם בגלל המחלות המרובות. ורוב האנשים הזקנים (מכיוון שאלו נדבקו במחלות במהירות וביעילות רבה) כאשר הם מגיעים לגיל מסוים הללו עוברים לגור ביער בקרחת יער כזאת או אחרת.
סיפורנו מגלגל את המסע הקשה אשר עברה ילדה קטנה כאשר סבתה היקרה חלתה באבעבועות שחורות ונאלצה לעבור לגור בקרחת יער במעמקי היער.
מכיוון שילדה זאת אהבה את סבתה בכל ליבה היא הסתכנה במסע מסוכן ליער בשביל להביא לסבתה אוכל חם שאימה הכינה.
העדים לסיפור הם חוטבי העצים, אשר תמיד בכל מצב היו בלתי נראים.
אנו היחידים בכפר שיודעים שזה לא היער הוא המסוכן, זה לא היער האשם, אלא היצורים השונים שחיו בו והבדידות שהם עברו הם הסכנה האמיתית.
