״אל תשאירי אותי שם״
״אל תתני להם לעשות את זה״
״אל תוותרי עלינו״
הקול בראשי לוחש לי פקחתי את עיני באיטיות מצטמררת מהרוח הקרה
שפשפתי את עיני והעברתי מבט באיטיות על פניי החדר -הוא היה בדיוק כמו שהשארתי אותו לפני שהלכתי לישון
משב רוח קר נוסף נכנס דרך החלון כמו לוחש את שמי
״שרלוט״
הרגשתי את הצמרמורת במעלה גבי אך הפעם לא בגלל הקור.
קמתי מהמיטה נרעדת מהרצפה הקרה.
פסעתי בזהירות אל החלון משתדלת שלא לעשות רעש.
הזזתי את הווילונות מסתכלת אל השממה שבחוץ. נאנחתי והחזקתי בידית החלון במטרה לסגור אותו. העפתי מבט אחרון בחוץ, צללית בהירה עמדה ליד העצים, משהו לבן הבזיק בעיני, מצמצתי וכשפתחתי שוב את עיני הוא נעלם.
מוזר חשבתי. נעלתי את החלון וחזרתי למיטה שעוד נשארה חמימה מחום גופי.
נאנחתי בעייפות והנחתי את ראשי על הכרית לא עברו יותר מעשר דקות ושקעתי בחלומות
והקול עדין לוחש בראשי
״שרלוט זה אני״
.
.
.
רעשים של טקטוק נשמעו על זגוגית חלוני מושכים אותי החוצה מבין קורי החלום.
פתחתי את עיני מסנוורת מאור הבוקר החודר דרך החלון. מצמצתי עוד כמה פעמים מסתגלת לתאורה הבוהקת. הסתכלתי על השעון שעומד על השידה לצד מיטתי, השעה הייתה שש בבוקר. למה לעזאזל אני ערה ובתשובה שמעתי את רעש הרעמים צורם באוזני ואז את טפטופי הגשם מתחזקים.
לאחר שהגעתי למסקנה כי ככל הנראה אני כבר לא יחזור לישון יצאתי מהמיטה לובשת את החלוק שלי וצועדת אל האמבטיה.
הסתכלתי במראה בוהה, שיערי היה מבולגן והכרית השאירה את סימן תפרייה על פניי.
פתחתי את ברז המים במקלחת מחכה שיגיעו המים החמים.
אדים התחילו להציף את חדר השירותים, פשטתי את החלוק ונכנסתי תחת הזרם החם.
רחצתי את גופי המים שוטפים את מחשבותי החוצה מראשי.
עצמתי את עיני מתענגת על החום הזורם על עורי. הצללית הופיעה הראשי, פתחתי את עיני בפתאומיות תוהה אם זה באמת קרה או שמה שקרה שעות אחדות קודם לכן היה בכלל חלק מחלום.
ניערתי את ראשי ממחשבות ושטפתי את הסבון ממני.
סגרתי את המים והתעטפתי בחלוק שלי שנית. לקחתי מהמתלה מגבת נוספת וייבשתי בעזרתה את שיערי.
