רון וויזלי, בן 37, שערותיו האדמוניות מתנפנפות ברוח ועל פניו הסמוקות זרועים אלפי נמשים, הלך לו בסימטאת דיאגון וחשב על צייד המפלצות שמחכה לו, ולכן לא שם לב לאיש שנתקע בכתפו. האיש לבש סוודר אפור עיינים ירוקות ושיער שחור מבריק ומשקפיים עגולות עיטרו את אפו. הופתע רון ליראות את חבר ילדותו, הארי בסימטה. "הארי איזו הפתעה!"רון וניגש לחבקו. אך הארי התנגד לעניין, דחף את רון אחורה, והביט בו במבט קר. הארי לחשש לכיוונו של רון לחש שהטיל את רון מבולבל, משותק, וחסר עונים, מוטל על המדרכה הקרה והמלוכלכת. הארי הסתובב חייך לעצמו והלך. איפה הארי שאני מכיר? תהה רון. יתכן שקרה לו משהו. אני חייב לגלות. התנחם בעובדה זו רון . הוא ביצע לחש מסובך שגרם לו לצאת מן הכישוף, שירבט פתק במהירות ושלח להרמיוני,אישתו. ובאותו הזמן בביתו,בית החוף ששוכן מול המחילה, בית הוריו, הרמיוני בישלה ארוחת ערב,כשלפתע התעופף לעברה ינשוף והתיישב על עדן החלון. היא התקדמה לעברו לקחהאת המכתב והתחילה ליקרוא: "שלום הרמיוני, היום בכיוון החזרה הביתה פגשתי את הארי, אך הוא התנהג מוזרכאשר באתי לחבקו, הוא דחף אותי ומיד לאחר מכן שיתק אותי. אני בטוח שקרה לומשהו, ולכן אני רוצה לבדוק את העניין... נ"ב אני בסדר הצלחתי לצאת מן השיתוק. אוהב רון.
הרמיוני, המזועזעת ארזה את תיקה, ומיהרה להתעתק לסמטת דיאגון,ושם פגשה את רון. הם היסתכלו אחד על השנייה והבינו מיד: "משהו קורה" אמרו ביחדבמבט רציני. באותו זמן הארי גיחך לעצמו. מה שרון והרמיוני לא הבינו זה שהארי לא היה הארי.....
YOU ARE READING
הארי פוטר- והסכנה המתעוררת
Fanfictionהמשך שאני וחברה שלי אליה עושות להארי פוטר. השפה טיפה יכולה להיות גבוהה אבל מעניינת. לא תאמינו למראה עיניכם!
