"החברה שלי לא תצא אף פעם עם ידידים שלה לבד בלי השגחה שלי" הוא סיכם את נושא השיחה האחרון שלנו, אולי גם היחיד
הוא אפילו לא היה שווה שאריב איתו איתו על זה,סתם בזבוז זמן,הנהנתי ככסילה והתאמצתי שלא לעצום את עיניי ולפהק בצורה כה אגרסיבית.
הבנתי שמפה לא יצא כלום, לכן תרצתי במהירות איזה תירוץ מטופש שילמתי בלי להתווכח יותר מידיי על החלק שלי ויצאתי במהירות מהמקום.
בהחלט,אחד הדייטים הנוראיים ביותר שנרשמו בהיסטוריה
צעדתי אל המכונית שלי במהירות כזו שלא מאכזבת שום מכורת נעלי עקב כמוני.
לפני שהתנעתי את המכונית וברחתי מהמקום החלטתי קודם להתקשר לנעמה, לעדכן אותה בכמה שאני שונאת אותה עכשיו שגרמה לי לצאת לדייט המטופש הזה מלכתחילה
נעמה ואני היינו חברות מאז ומתמיד, גדלנו ביחד למדנו ביחד שתינו את השוט הראשון שלנו ביחד השתכרנו ביחד אפילו התאהבנו ביחד
אפשר לומר שלפעמים אנחנו בלתי נפרדות ותקועות בתחת אחת של השנייה, אבל בקטע טוב כזה,אתם מבינים?
"נו? איך הלך?" נעמה ענתה בתלהבות כאילו רק חיכתה לשיחה הזאת
"זין,נעמה לא מקשיבה לך יותר בחיים" מחיתי בעצבים
"עד כדי כך גרוע?" נעמה נבהלה וענתה בקול חנוק, עוצרת את עצמה מלהתפוצץ מצחוק "חצי שעה דיברנו על כמה שהבן אדם שובינסטי,תקשיבי לא היה גרועים כמוהו מאז צחי נשבעת לך"
עכשיו שמתי אותה על דיבורית והתחלתי לנסוע
נעמה כבר לא יכלה להתאפק ופשוט התפוצצה מצחוק "סליחה, חכי" היא אמרה עוצרת לשנייה את הצחוק שלה וממשיכה לצחוק,מתעלמת מקיומי במופגן
"בת זונה" מלמלתי בקול "חכי חכי אני אתנקם בך" צרפתי לתיאור שהדבקתי לה
"סליחה לא יקרה, לאין את עכשיו?"
שתינו ידענו שלא תהיה הפעם האחרונה
"למקס,חייבת אימון דחוף עוד מעט המתאם של האליפות בא ולא התאמנתי כבר שבוע וחצי"
"חריף,מקס יהרוג אותך" נעמה אמרה ברחמים
"נו מה אני אעשה,הבייביסיטר של ליהיא דפקה לנו ברז דווקא כשהיא חולה מתה" אמרתי באנחה
"יש לך מזל שאת מאי בוזגלו האחת והיחידה, אחרת הוא היה תולה אותך בכניסה למועדון" נעמה ענתה
"אולי גם אני אבוא לאימון מאוחר יותר,נראה אם פנוי בלוז של מקס"נעמה אמרה בעצלות
"תבואי נתאמן ביחד אני אבקש ממנו כפול היום" התפללתי
אולי העובדה שנעמה תגיע תרגיע את מקס שלא חלילה יהרוג אותי
"פצץ אחותי, אולי הוא גם יואיל בטובו להביא לנו את המחבטים החדשים שהוא קיבל מווילסון" היא אמרה בהתלהבות
"סגור,ניפגש שם כן?" שאלתי
"אל תתגעגעי יותר מידיי,מאיצ'וק" נעמה המשיכה בהתלהמותה בעודה מדביקה לי את שם החיבה שהעניקה לי אי שם בעודנו ילדות קטנות, לא כול כך מקוריות
"אני עדיין כועסת עלייך" הזכרתי לנעמה לשווא
נפרדנו לשלום וניתקתי את השיחה בדיוק כשהגעתי לחניה.
אני ונעמה משחקות טניס מאז שלמדנו איך ללכת, התחרנו בהמון תחרויות סביב העולם ובאליפויות נוער שונות, אבל הפעם זה שונה.
לא מזמן נעמה חגגה 18, ואני חוגגת ממש עוד שבוע, מה שאומר שהאליפות הבאה היא לא עוד אליפות רנדומלית של בני נוער מסביב לעולם, אלא המגרש של הגדולים.
יצא לי להתחרות גם נגד גדולים ממני, אבל האליפות השנה היא לא משחק ילדים, מקס בחר בנו כי ידע שאנחנו מסוגלות לשחק בלחצים מטורפים, זה משהו שמשיגים לאט לאט מהנסיון.
יצאתי מהמכונית כשתיק האימונים ביידי ותיק המחבט כבר כרוך סביב כתף ומותן נגדית
"מאי" שמעתי קול מוכר קורא בשמי בחמימות
"עמית" צעקתי בקול ורצתי לחבק אותה בלי היסוס
את עמית אני ונעמה הכרנו כאן במועדון הטניס של מקס ובניו,מסתבר מאוחר יותר שהיא לומדת בשכבה מתחתינו,קרובה מאוד לגילינו, מה שגרם לנו להתחבר עוד יותר
"איך היה באירלנד?" שאלתי בהתלהבות
"מושלם!לא תאמיני כמה מגרשים יש להם שם, ושלא נדבר על החתיכים" היא ענתה בהתרגשות
"עמית??" הבטתי בה במבט מתחכם וצמא לפרטים נוספים
"מה שקרה באירלנד, נשאר באירלנד" היא ענתה בחיוך מתחמן וצחקה אחר כך
"מה סיימת אימון עכשיו?"שאלתי בהעברת נושא מהירה
"כן, אל תשאלי מקס עצבני היום רואי מאחר לו ואניה בפקקים מחולון עם המחבטים החדשים,הוא לבד היום עם הקטנים מסתבר" עמית נאנחה
"וואו איזה סיבוך, במילא הוא בקריז עליי,טוב אני ארוץ אליו שאני לא אאחר לו חלילה"
" מה זה משנה, הוא עדיין מת עלייך כמו הבת שלו" עמית ענתה באדישות מסוימת
"ביי, דברי איתי" התחמקתי מהנושא
"רגע מאי,אנחנו עדיין חוגגות לך שבוע הבא כן?"
"כן ברור,אני אעדכן אותך כבר בוואטצאפ,ביי" נפרדתי ממנה לשלום בחיבוק זריז ורצתי אל מקס
מקס תמיד היה חבר טוב של ההורים שלי, ויוצא לנו לארח או להתארח אצל משפחתו, אנחנו מקורבים מאוד והוא משמש לי כאבא שני, פעמים רבות נשברתי וקמתי מולו והוא העריך את זה מאוד,לכן הקשר בנינו כול כך מיוחד.
לא הייתי אומרת שהכול תותים וקצפת, לפעמים אנחנו מוציאים עצבים אחד על השני אבל תמיד הוא יחזור להיות אותו מקס, המאמן הכי טוב שיכולתי למצוא והאבא של הילדים הכי מצחיקים בעולם.
"תראו מי נזכרה להגיע, החובבנית הראשית פה" מקס הרים את הכדור מהריצפה בלי להתוכפף בכלל בעזרת מחבט הטניס בידו
ללא מאמץ, הוא הקפיץ את את כדור הטניס למעלה וכשירד למטה תפס אותו בידו הפנויה.
מיומנות שמתפתחת לפי השנים,הייתי אומרת
"נשבעת שליהי הייתה חולה והאדווה הזאת הבריזה לנו,החליטה לרדת לאילת עם חברות"
"טוב עזבי את זה עכשיו,נריב אחר כך, יש לנו הרבה אימונים דיברתי עם המתאם" מקס הודיע
השתנקתי לרגע, פתחתי את עיניי בלהט כאילו הודיע לי בזה הרגע שאריאלה ממפעל הפיס מגיעה ומעניקה לי סכום כסף מכובד.
"מתי הוא מגיע?" שאלתי בקול חזק,למרות הלחץ והפחד שנכנסו בי
"בלי פאניקה אבל עוד שבוע" מקס אמר
"כול כך מוקדם? באיזה יום?" שאלתי תוך כדי התפללתי בתוכי שמקס הגרוע הזה יזכור את היום הולדת שלי ושרק לא יפול לי עליה
"אל תדאגי, לא שכחתי את החוקילדת של מאי בוגזלו,קבענו ביום חמישי בשתיים וחצי"
"נו אבל מקס תכננתי לשתות" התחננתי בפניו
אצל מקס זה חוק ברזל,לילה לפני משחק חשוב לא שותים,לא מעשנים, לא יוצאים, לא נכנסים ללחץ מיותר, לא עושים מבחנים מלחיצים ולא הולכים לישון מאוחר בשום פנים ואופן
אלא אם כן, אתה חוגג 18 אביבים
ובמקרה הזה, החוק ברזל הזה יופר לא משנה כמה מקס יכריח את נעמה עמית ואותי שלא
"בסדר בסדר,אני סומך עליכן,פשוט אל תשתו יותר מידיי ואל תנהגו אחר כך תארגנו לכם נהג אחראי בלי יותר מידיי שטויות ואני רוצה שתבואי רגועה, בלי כדורים ובלי חרטוטים"
עוד חוק ברזל של מקס, בלי כדורים של כאבי ראש או בחילות לפני משחק חשוב.
עדיפות שגם לא לכדורי מחזור, אבל זאת,פרצה קטנטנה שהצלחנו להשיג.
והנה ככה, נפלתי לשעתיים משביתות כול לחץ.
שבוע בלי המחבט והכדור ואני מרחפת בעולם אחר, לא על הקרקע ובמיוחד עצבנית
טניס, גורם לי באמת לרחף בעולם אחר, אבל טוב יותר.
זה עניין של טקטיקה, מהירות יכולת פיזית וכוח
אני טובה ביצירת מהלכים, לפעמים הם כושלים לפעמים מצליחים, אבל תמיד אני קובעת אותם, כאילו החוק במשחק נופל לידיי, וזאת תחושה ממכרת
לדעת שאת אחראית בלי להקשיב לאף אחד, זה הדבר הכי עצמאי והכי בוגר שיש.
אז אני מתנתקת מהסביבה, מהקהל שבמשחקים, מהצעקות של השופט, מקולות המעודדים של משפחתי וחברותיי ברור שזה נחמד, אבל אם נשים את הדברים על השולחן, זה לא עוזר ולא תורם כי ברגע שמתחילים את המשחק אני כבר לא שומעת כלום חוץ מפגישת הכדור במחבט שלי ושל השחקן נגדי
האופוריה שעוטפת אותי בזמן המשחק גורמת רק לטוב, ולעיתים רחוקות לא משחקת לטובתי,אבל אף פעם לא התחרטתי על שום החלטה במהלך המשחק,אף על פי אותה אופוריה מערפלת חושים.
לאחר שנעמה סוף סוף הגיעה החלטנו לעשות משחק קטן ויחיד ולאחר מכן ללכת לעזור למקס עם השיעור של הקטנים.
"נעמה חבל על המאמץ,את יודעת.שאני אנצח,פשוט תודי" גיכחתי בהתנשאות
"צאי מהסרט ומהר,לטובתך שלא תבכי לנו פה אחר כך עם זנב בין הרגלים כמו תמיד כן?" נעמה קרצה לי והלכה לצידו השני של המגרש
"את התחרותיות הזאת תשמרו לאליפות בבקשה"מקס אמר בנוקשות
"שהטובה ביותר תנצח" הוא אמר
תמיד נהגנו אני ונעמה להיות תחרותיות יתר על המידה.
למדנו את זה מאניה, המאמנת הקשוחה שתמיד רוצה לראות אותנו עם אש בעיניים אחד על השני, היא טוענת שזה מוסיף עוד אקט מגניב למשחק, ומוציא מאיתנו את הטוב ביותר.
הכל בגדר צחוק וברוח טובה כמובן, רק אחרי שהמשחק נגמר.
התחלנו את המשחק בתחרותיות מוגזמת ולא לקחנו שניה של הפסקה, הוצאנו כעסים על הכדור בחוכמה עד כדי כך שלא שמנו לב שאניה הצטרפה באמצע צופה בנו מהצד בלי להזיז עפעף.
בסופו של דבר המשחק נגמר בתוצאה מאוד קרובה
"נו נעמה איך מרגיש להפסיד לי פעם אחר פעם?" זרקתי לה בקבוק מים כשעמדתי לשתות מהבקבוק שלי
"שתקי זה היה חד פעמי" נעמה התנשפה והרגישה מובסת, ראו עליה
"נעמה מה זה דבר זה? את רוצה מתאם יבוא יסתכל וברח כל בו נפשו? נו באמת, פעם הבאה פחות חזק עם המחבט והכדור הוא לא גורי" אניה העירה עם המבטא הרוסי הכבד שלה
אף על פי שאניה כמה שנים טובות כאן בארץ, המבטא כאילו נדבק לה לחיך,ורמת המשלב הלשונישלה לא בעננים, אבל לא תמצאו עוד כמוהה, בהבטחה.
"שום מילה על גורי עכשיו אניה" נעמה הביטה במבט עצבני על אניה כאילו שלייזרים יוצאים מעינייה בשנאה רק משמו של האקס המיוחל
"יאללה בלי מכות בנות,הקטנים עוד מעט מגיעים לכו לשיעור" מקס התאפק לא לצחוק
"מקס זה בסדר אם מתישהו תחייך בנוכחתי, אני יודעת שעמוק בפנים אתה מת עליי נו זה הרי ברור" נעמה חיבקה מהצד את מקס
"תעשי משהו עם הזיעה שלך נעמה,זה פשוט מזוויע"
נעמה נאנחה בתבוסה לקחה את התיק האימונים ושתינו הלכנו למגרש האימונים של הקטנים,מתחילות בשעה של עינויים ורדיפה אחר ילדים קטנים, מה שהיה בטוח לי ולנעמה,היום אני והיא יוצאות!
מאוחר יותר בערב אחרי שנת צהריים טובה ומקלחת חמה ששטפה ממני את כל הזיעה והרימה לי מחדש את רף האנרגיות התקדמתי לארון ובחרתי בגדים
לבשתי סקיני צמוד שחור משופשף וחולצת תחרה חושפת כתפיים ומעט בטן קצרה בצבע לבן
לאחר מכן נעלתי נעליי עקב שחורות והחלקתי את השיער שלי במהירות
סיימתי את ארגוניי במהירות כששמעתי את צופר המכונית של נעמה נפרדתי מהוריי בהבטחה שאחזור מאוחר למרות שמחר אני מתחילה בשעה 11 בבוקר.
אין מה להגיד,שמיניזם מספק.
״תגידי כמה זמן לוקח לך להתארגן אמרתי לך להתחיל לפני שעתיים בתקווה שלא תאחרי!״ נעמה אמרה
״נעמה מה הלחץ?״ הרגעתי אותה בחיוך ״שום לחץ מה הקשר לחץ אבל??״נעמה ענתה והתחילה לנסוע לכיוון הבית של עלמה ואוריה, שאיתן קבענו מלכתחילה
״הבנתי״ אמרתי בהסכמה בחיוך מתחמן ״מה הבנת?״ היא שאלה בסקרנות
״גורי גם יוצא למונטנגרו״ קבעתי מביטה עליה ומגחכת
מונטגרו זה המועדון שבדרך כלל השכבה שליו יוצאת אליה וכל השמיניסטים של הסביבה, לא משנה כמה נכיר שם, תמיד יהיו חדשים ומסקרנים
״כוסעמק כלום אי אפשר להסתיר ממך. גם אולי אני אלך אליו לא יודעת עוד״ היא אמרה בחשש כשעצרה בבית של עלמה וצופרת את הצפירה הארוכה והמחרישת אוזניים שלה
״את פשוט זונה זה מה שאת״ מחקתי והעפתי לה כאפה לראש בצחוק
״די מאי התגעגעתי טוב? אם אני לא יכולה לקבל אותו לפחות אוכל לקבל את הסקס״ שתינו צחקנו מהבדיחה המפגרת של נעמה
עלמה ואוריה התאומות היפייפיות נכנסו למכונית של נעמה ונסענו למונטנגרו אפופות בתחושה נעימה וכיפית, אותה תחושה שתמיד עוטפת אותנו כשארבעתנו ביחד.
הגענו למונטנגרו, היה צפוף וריח של אלכוהל כבר התחיל לאפוף אותנו. המוזיקה הוסיפה אווירה קצבית וכיפית שאליה כבר התרגלנו ויוצר מזה גם אהבנו
נגשנו לשבת במקום הקבוע בבר שהעביר בי תחושות נעימות מהעבר ומיד בטני התכווצה כשראיתי את הכיסא שתמיד ישב שם
די מאי!מה את ילדה קטנה עם קוקיות? מה שהיה היה
המשכתי להזכיר לעצמי את משפט הדגל של מאי בוזגלו.
לאחר חימום האווירה בכמה משקאות קלים לגמנו את השוט הראשון שלנו לפני שנכנסו לרחבת הריקודים מלבד אוריה שהייתה הנהגת התורנית
האווירה המשיכה להתחמם התחלנו לרקוד ולהשתחרר חלקנו העפנו בנים וחלקנו רקדנו איתם נכנסות לאווירה משכרת חושים.
אחרי השוט השני כבר התחלנו להתפזר, אני וועלמה רקדנו ביחד, נעמה הלכה לרקוד עם מישהו שישגע את גורי ויעיף אותו ממנה ואוריה הלכה לרקוד עם חברות מהשכבה שגם הן לא שתו.
הייתי פיקחית ומודעת למעשיי אך למרות זאת לעיתים נתתי לבנים לרקוד איתי טיפה צמוד ומיד לאחר שהתחילו להגזים העפתי אותם ללא מילה מיותרת
לרגע הכל היה כל כך כיף אני ועלמה רוקדות משחררות לחצים ושוכחות מכאב הרגליים ומכל כאב אפשרי
ואז הרגשתי את זה.
זאת הייתה האחיזה המצמררת שאותה לעולם לא אשכח, ריח גופו מעורבב בזיעה ואלכוהול כבד גרם לי לחשוב שאולי אני הוזה שוב
ראשו התמקם על כתפי ולחש לי בקול החד שלו ״מאי, התגעגעתי״
כל תחושת הפקחיות והביטחון שהשרתי לעצמי, נעלמה כלא הייתה וגופי בגד בי למשמע קולו שאומר את שמי ומתוודה ברגשותיו.
ואני המבולבלת, עומדת שם, אפופת רגשות, מלאה במחשבות, האופוריה שתמיד קיננה בגופי כשהוא קרוב אליי לא איחרה מלהגיע
אולי זאת הזיה?
