נעצרתי מאחורי אחד הבתים אחרי שעזבתי את רגנאר. נזכרתי כיצד שאל על מה דיברתי עם סיגורד, כאילו פחד שיספר לי משהו שאני לא צריכה לדעת. רגנאר מסתיר משהו, ידעתי זאת.
הבטתי בביתו של רגנאר שהיה כמה מטרים מפה, אך במקום החלטתי שאני אעשה סיור קטן בכפר לפני שאלך, זה לא שכל יום אני מגיעה לנורבגיה.
גיליתי כי שם הכפר הוא 'הארלסטאד' והוא מחולק לשלושה חלקים: איזורים מסחריים של דוכני מזון, קצבים, אופים, חלבנים וירקנים. באותו איזור היו גם רתחים, סתתים, נפחים, מוכרי שריונות, תופרים, סוחרי בדים, צורפים, מוכרי תכשיטים ועוד כל מיני. אם הדוכנים לא הראו שזה כפר של לוחמים, אז היה זה מספיק להביט באנשים. כמעט כל גבר שראיתי והמון מהנשים הסתובבו עם חרבות, גרזנים וסכינים קשורים ומחוברים אל בגדיהם. זהו כפר ויקינגי אמיתי, ההבדלים העצומים בין יוטנהיים להארלסטאד גרמו לי להיגעל מהעיירה שלי. אני שמחה שנפגשתי עם רגנאר והשאר בהובאגרדן ולא ביוטנהיים, זה היה מביך אותי מדי אם היו רואים את המקום העלוב בו נולדתי.
המשכתי להסתובב, מהופנטת מן האנשים והאווירה. נעצרתי אל מול בית שנראה יותר כמו אחוזה עצומה. זה בבירור היה ביתו של הרוזן. אחוזת עצומה וארוכה, גדולה במימדיה שבכניסתה שיחקו ילדים בגלימות צמר ועליהם השגיחו מספר נשים.
על יד האחוזה עמד ביתן קטן יותר, בנוי עץ גם הוא. הדלת הייתה פתוחה. התקדמתי והצצתי פנימה, בביתן עמדו להן כ-15 מיטות, נראה כמו מגורי המשרתים של הרוזן.המשכתי לטייל ונעצרתי על יד באר בינונית בגודלה, נשענתי עליה וסקרתי את הסביבה. הבחנתי באינגריד, ידה מסובבת סביב ידו של גבר, גבוה ממנה בהרבה. בפעם הראשונה ראיתי את אינגריד מחייכת, מאושרת אפילו. היא צחקה וטפחה על ידו. הגבר, אני מניחה ארוסה הביט בה בהערצה. ככה נראת אהבה? שאלתי את עצמי, נהנת מהמחזה שלהם. הם זוג יפה.
"לא הלכת לנוח?" הרגשתי נשיפה באוזני שהקפיצה אותי ממקומי. הסתובבתי אחורה, זה היה רגנאר."אתם חייבים להפסיק לעשות את זה." יללתי, מנידה בראשי. "מה הבעיה להתקדם קדימה, להראות את הנוכחות שלכם קודם ואז לדבר?" שאלתי, לא מבינה.
"את פשוט פחדנית מדי." אמר ומשך בכתפיו, מתקדם על ידי.
"תודה רגנאר." כיווצתי אליו את עיניי והתחלתי לצחוק.
הוא הביט בי ונשען על הבאר כמוני. "מה מצחיק?" שאל.
"כלום. לא חשוב." הנדתי בראשי. "שכחתי שאתה אף פעם לא מחייך או צוחק", הקנטתי אותו.
"זה לא נכון." הרים גבה, "גם פחדנית וגם שופטת מהר מדי." הוא שילב את ידיו.
התעלמתי ממנו ובחנתי אותו מעט. הבטתי שוב בעיניו הכחולות היפהפיות, צבען הזכיר לי כנפיי מורפו כחול, הפרפר האהוב עליי. על יד הלחי שלו, מתחת לקו הלסת, הבחנתי בצלקת קטנה שלא ראיתי קודם.
"על מה את מסתכלת?" שאל בלי להביט בי.
YOU ARE READING
חורף של נקמה וצדק
Adventureבאיסלנד של המאה ה-8, בעיירה צפונית, מרוחקת ומושחתת בשם יוטנהיים חיה לה סקאדי ווסטרברג. נערה ויקינגית-כפרית, אחראית ואהובה על כולם אשר אחראית על המרפאה ובית המרקחת הקטן של העיירה יחד עם סבתה הרופאה. באחד ממסעותיה לעיירות שונות, פוגשת בקבוצת לוחמים ול...
