לשאלה 'מה היית עושה אילו העולם היה מגיע אל סופו?' אני חושבת שהרוב היו עונים שלצאת בריצה אל הבן אדם האהוב. אבל אני חושבת, שאילו היינו חושבים על זה לעומק, מה שהיינו רוצים זה לבקש סליחה.
כאילו אנחנו צריכים לפרוק את התיק, לשחרר את מה שמכביד עלינו כל כך וככה לאפשר לעצמנו ללכת בשלווה.
זה מעבר לאשמה. אלו חרטות, שלא מפסיקות להתקיים עד שתבין שהחיים שלך,זה משעשית מהם.
אנחנו יכולים לחיות שנים בשתיקה עם החרטות על מה שעשינו רע, אבל מתישהו אלו יבואו לחפש אותך, כמו רוחות רפאים מהעבר.
יותר מהשכחה, זה מבהיל אותנו שיזכרו אותנו לא טוב. החרטה היא הפחד לכך שהיית בעולם הזה בלי להעיר קצת את האהבה אצל האחרים.
לחרטה יש נוסטלגיה של שקיעת השמש: היום נגמר, וכל מה שלא עשית לא תוכל לעשות... ואת מה שעשית לא תוכל לשנות.
יותר נוראי מהחרטה על מה שעשינו רע, הוא החרטה על מה שלא עשינו . דבר שכזה, הוא בלתי נסלח.
החרטה היא החוכמה שמגיעה לקראת הסוף, זה הניסיון שזה לא יהיה מאוחר מידי . היא לא עוצרת. החרטה לא תעצר עד שתבין.
האשמה לא נותנת לנו לחיות בשקט. אבל החרטה לא נותת לנו למות בשקט.
YOU ARE READING
כמעט מלאכים- התנגד (דרכים כדי למצוא את המפתח שלך)
Randomכל פרק מהסדרה כמעט מלאכים מכיל נושאים מסויימים, מנקודת מבט אחרת. קולות הרקע האלה הם מחשבות, שאלות, תאוריות על כל אחד מהנושאים האלה אשר מנסים למצוא דרך להעביר את המסרים החשובים האלה , אשר חלק משגרת היום יום שלנו. הספר הזה מראה קובץ מהקולות רקע האלה...
