Higher

- Episode>> 3

קול הטיפטוף של הדם החם שזרם לי מהיד לא באמת הפריע לי,
או קצב הלב שפעם כל כך מהר ממה שהוא אמור לפעום.
או הכאב ראש שנוצר לי מדאגה לאחותי המפגרת.

המשכתי לחפש אחר מיי,
איך היא נפלה לזה? אולי אני סתם ממהר להסיק מסקנות.
די לחיות בסרט איאן זאת אחותך היא יודעת בדיוק מה אתה חושב על סטיב.
רגע, אולי בגלל זה היא עושה אתזה? בכוונה. היא רוצה להתנקם בי שלא קניתי לה את החולצה הזאת שראינו בזארה בקניון כשהתחננה שאקנה לה והיא תחזיר לי מאוחר יותר. היתכן?
היא לא אמיתית!

עברתי ליד גן ציבורי, כמה נשים עם ילדיהם לטשו בי וביד שלי מבטים.
״הכל בסדר? קרה משהו?״ אחת מהן קטעה אותי ממחשבותיי ושאלה אותי.
״לא״ החזרתי לה בתשובה ומהר התקדמתי הלאה בלי להביט לאחור ובלי להגיד תודה עלזה שהיא התעניינה.
אין לי זמן לזה עכשיו.
ואז ראיתי אותה.

היא עמדה שם עם השיער החום ומלא הברק שלה משחקת בטלפון.
אבל איפה סטיב? וויל? אני פשוט לא מאמין!
אני הולך להרוג אותה!
התקדמתי בצעדים מהירים תפסתי בכתפה ובתנופה סובבתי אותה אליי.
היא פלטה צעקת בהלה.
ואני נהפכתי כולי לחיוור, הרגשתי איך האוויר בורח ממני.

״איאן מה אתה מטורף?!״ היא דחפה אותי ממנה.
״אתה לא נורמלי! הבהלת אותי! מה אתה עושה פה...״ ת׳ורן הסתכלה אל עבר כף ידיי הפגועה והרימה חזרה את מבטה אליי.
אני עמדתי ושתקתי, קפאתי במקום.
״מה קרה לך?״ היא שאלה שוב, הפעם בקול העדין והמתוק שלה.
״אהה.. אממ.. אני״ גמגמתי, לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.
הרגשתי ממש מפגר. איך לא זיהיתי שזאת ת׳ורן ולא מיי? הן בקושי דומות! הכל בגלל השיער החום שלהן. לעזאזל.

״ת׳ורן מי זה? זה חבר שלךךךךךך? בואי לשחק איתי משעמם לי!!!״ יד קטנה משכה בשרוול חולצתה של ת׳ורן ושלח לה פרצוף מתחנן.
״לוקאס לא עכשיו״ ענתה והחזירה את מבטה אליי.
״אבל משעמם לי! את מקבלת על זה כסף תתייחסי אלייייי״ הוא המשיך לקטר.
סוף סוף הצלחתי לגדל ביצים ולהוציא מילה מפי,
״מצטער״ אמרתי לה מגרד בעורפי והשפלתי מבט.
״הייתי בטוח שאת מישהי אחרת..״ הוספתי.
ממבט דואג הפך בשניות למבט מבואס.
״מי״ שאלה
״אחותי״
״מיי?״ פנייה התבהרו. הנהנתי בתשובה.
״לא אני מצטערת, קרה לה משהו? היא ברחה? השיבה וחייכה חיוך מרושל. בניסיון להבריח את המצב המביך.
״אתה צריך שאעזור לך אולי?״ הוסיפה ולקחה נשימה עמוקה, קלטה את כמות השאלות ששאלה בתוך משפט אחד ולאחר מיכן צחקה.
״מצטערת״ הוסיפה שנית וגילגלה עיניים במבוכה.
״תפסיקי להצטער״ אמרתי. אין לה על מה להצטער, על מה היא מצטערת כל הזמן?
הסתכלתי מסביב בחיפוש אחר פנים דומות ושמתי לב איך שהזמן טס. אני מבזבז זמן.
צילצול טלפון נשמע ברקע ואני ות׳ורן הוצאנו את המכשירים שלנו לבדוק למי מתקשרים.
״אני ממש חייבת לענות לזה, תעדכן אותי אם מצאת את מיי כן?״ נאנחה, היא הושיטה יד ליטפה את כתפי ושלחה לי חיוך מעודד
הרגשתי איך עוד פעם אני קופא במקום, ממתי אני כזה רגיש למגע ממנה?
״כן בטח..״ החזרתי אבל אז היא כבר הלכה ושוחחה בטלפון.
לפני שהלכתי הסתכלתי עלייה עוד פעם אחת, רגע לפני שהיא סיימה את השיחה הטלפונית ונדנדה את הילד הקטן בנדנדה.

פתחתי את דלת הבית ונכנסתי פנימה הולך למטבח לקחת לי משקה מוגז.
התיישבתי על כיסא השולחן וליפפתי את ידי עם תחבושת מתאימה.

״איאן?״ קול מוכר נשמע מהקומה השניה.
קמתי מהכיסא בתנופה ובדקתי אם הקול שזיהיתי הוא הקול שחיפשתי במשך כמה שעות.
וצדקתי, מיי הופיעה מולי מחייכת.
היא לא ידעה שחיפשתי אותה כל היום?
שהבכתי את עצמי מול האקסית שאני עדיין אוהב?
״היד שלך, מה קרה לך?״ חיוכה ירד והתמלא בהבעת פנים מודאגת.
״איפה היית!״ תקפתי
״הלכתי לחברה״ ענתה באדישות.
״את משקרת לי״
מיי הסתובבה ועלתה לחדרה.
ידעתי! פשוט ידעתי!
עליתי אחריה במהירות אך לשווא כי טרקה את הדלת ונעלה אותו ברגע שעליתי על המדרגה האחרונה.
״איאן זה לא שיחה לעכשיו!״ היא צעקה מעבר לדלת.
היא אמיתית? ובכל זאת, איפה וויל? למה הוא לא חזר אליי בתשובה? וסטיב? לאן הוא נעלם אם הוא כבר לא איתה?
״מזאת אומרת לא שיחה לעכשיו? אם לא עכשיו אז מתי?!״ ניערתי את הידית שוב בניסיון לפתוח את הדלת. אך לשווא.
״בבקשה מיי, אני רוצה לשאול אותך רק דבר אחד״ נאנחתי.
רעש מנעול הדלת נשמעה ברקע והדלת נפתחה. מיי מסתכלת אליי עם העיניים החומות הגדולות שלה.
חיכיתי שתגיד משהו, אבל היא פשוט עמדה מולי השפילה מבט ושתקה. אז שאלתי אותה
״מי התחיל אתזה״
״אני״ היא השיבה ברוגע וחיוך קטן עלה לה אך הסתירה אותו במהירות.
״למה?״ שאלתי מופתע, מכל הבחורים בשכבה שלה, ללכת על סטיבן שגדול ממנה בשנה? הראש שלו נמצא במקום אחר!
״זאת שאלה שניה וביקשת רק אחת. ביי איאן״ אמרה וטרקה את הדלת בפרצופי.
״אוח אלוהים״ נאנחתי והלכתי לחדרי,
אם מיי לא מתכוונת לתת לי תשובות, אז סטיבן כן. מחר אני אשאל אותו מה הולך בניהם
אני אבוא בגישה נעימה ולא תוקפנית
אולי ככה אני הצליח להוציא ממנו משהו.
נשכבתי על מיטתי, פרסתי את ידיי והנחתי לעצמי שלעצום עיניים ולהפסיק לחשוב לכמה דקות יעוררו מעט שקט בחיים שלי.
אך לשווא, כי המפגש עם ת׳ורן היום בגן בילבל אותי לחלוטין והעלה לי זכרונות של שנינו כשעבדנו ביחד בבית הקפה בחופש הגדול.
ככה הכרנו. זאת אומרת היא תמיד הייתה איתי בכיתה אך לעולם לא ראיתי אותה יותר מסתם מישהי שלומדת איתי היסטוריה ואנגלית.
מאז בית הקפה המזורגג הזה.
כמה שהיא יפה..