טוב אז... אני לא יודעת איך לתאר מה עובר עליי כבר ביומיום... כל העניין הזה שהייתי אצל פסיכיאטר.. ואמרו לי שאני משוגעת.. וזהו..עכשיו זה בתיק האישי שלי..קשה לי ללמוד...קשה לי להתאים את עצמי למה שאחרים תמיד רוצים...החרדה החברתיתי שלי גוברת מיום ליום..קשה לי להכיר אנשים חדשים...קשה לי לחיות. אני כלכך מפחדת מעצמי... ישלי תתחושה הזאת שוואלה אינלי הרבה קוראים וידעתי אתזה אבל ישלי תתחושה הזאת של הפחד מעצמי.. אני מפחדת שיבוא היום שפשוט כבר לא היה לי כוח להילחם.. עברתי כבר פאקינג חמש בתי ספר ושתי פנימיות. אז זהו..? אפאחד כבר לא רוצה אותי? תמיד מעבירים אותי ממקום למקום כמו בובה.. דיי נמאס לי... אני. לא. רוצה. למות. אבל דווקא עכשיו..כלכך באלי אתזה.. ווואלה אין מי שיעצור אותי.. אז.. בטח הסיפור הזה הולך להימחק זה סתם עוגמת נפש.. צדקתי שחשבתי שבשביל לכתוב סיפור צריך הרבה חברים שיקראו ויגיבו.. אני עדיין לא בטוחה שאני מוחקת... אבל בנתיים מה שיש לי להגיד זה תודה תודה שקראתם תודה שתמכתם תודה שנשארתם תודה שלא ברחתם תודה שאתם מראים שאכפת לכם.. והלוואי. שתהייה לי סיבה אמיתית לחיות..
תודה לכם♥
YOU ARE READING
R U not listen to my story
Storie breviאז..פעם ראשונה שלי..זה לא בדיוק פייק זה יותר נכון לא פייק זה פשוט על עצמי מה עובר עליי ביומיום אני רוצה שתדעו אני מרגישה שאולי זה מה שיעזור לי לפרוק.. וזהו.. אני מקווה שהחיים שלי באמת יצליחו לעניין אתכם ושתבינו איזה תקופות אני עוברת ומקווה שתקראו פי...
