R U not listen to my story

מה קרה שלא כתבתי כמעט שבוע!?!?

טוב אז.. לא כתבתי כבר מלא זמן בגלל שקראו לי מלא דברים השבוע.. נגיד השבוע עשיתי חתך שלישי.. וראו אתזה והמדריכים שלי קראו למנהל של הפנימיה שלי לדבר איתי ובמשך שעתיים כל השיחה לא הפסקתי לבכות.. זהו.. איבדתי תקווה.. הוא אמר שהוא יספר להורים שלי ופשוט נשברתי.  הלכתי לאח שלי ולא ידעתי אם לספר לו מה קרה.. אבל לא יכלתי לשמור יותר בבטן.. פשו הוצאתי הכל! על ה שאני עושה..עח השיחה עם המנהל.. והוא פשוט היה בשוק.. הוא אפילו בכהה (זה משהו שהוא לא עושה הרבה) והייתי בהלם כי לא ידעתי שהוא כזה דואג לי .. כי גם לאח שלי קשה ואנחיו סוג של באותו מצב.. ואף פעם לא באמת ניסיתי לדבר איתו כמו אחות לאח.. ואז פתאום הכל נפלט לי.. ואחרי שהוא אמר או יותר נכון התחנן שאני יפסיק לחתוך הבנתי תמשמעות של מה שאני עושה והבנתי שמה שאני עושה לא פוגע רק בי אלא בכל מי שחשוב לי.. ואז התקשרתי לאמא שלי וסיפרתי לה הכל והיא דווקא הבינה אותי.. אבל הבעיה היחידה היא אבא שלי.. אבא שלי לא יסלח לי בחיים..אבא שלי הוא לא הכי חלק מהחיים שלי הוא בטוח שאני מאושרת.. ואם פתאום הוא ישמע משהו כזה נורא הוא פשוט ישבר.. ואנלא יודעת מה לעשות?!. אפשר להגיד שגם בלי קשר לזה השבוע שלי היה נוראי כי אני כל הזמן בורחת ממה שכואב לי בידיעה שבסופו של דבר אני יצטרך להתמודד עם זה ולא לברוח ואז אני ישר מתכננת מה לעשות כדי להרגיע את עצמי.. נגיד אני אומרת לעצמי 'יסמין תכנסי לשיעור אנגלית.. מקסימום המורה תגיד לך משהו מביך תצאי מהכיתה' ונמאס לי לנסות להרגיע את עצמי ככה.. דיי אני פשוט מוותרת. עכשיו אני הולכת לרדת הקבצה במתמטיקה כי ישלי עכשיו מבחן ואני הולכת להגיש אותו רייק.. אין אני פשוט סתומה.. אנלא יודעת מה מוצאים בי.. אני בשוק שיש לי בכלל קוראים בואו יום שגיליתי שבאמת קוראים תסיפור שלי פשוט בכיתי מאושר.. טמרתי לעצמי 'יסמין תכתבי להם פרק על כמה את מאושרת' אבל אז.. זה עבר.. והרגשתי שהדיכאון  פשוט באה וחנק אותי ואיים עליי להעביר את האושר לעצב.. והוא גרם לי להבין שצריך להפסיק לחשוב שההצלחה תסדר הכל.. כי זה לא נכון.. החיים לא בנויים רק מעושר וחומרניות אלא מדברים אחרים כמו רגש וחברות.. וכן אולי אני נשמעת כמו ילדה בת שלוש שאומרת 'חברות זה לנצח' אז לא.. אני יודעת שיש המון צביעות בעולם.. אבל אין מה לעשות. . עם לא תתמודד עם הבעיות של אנשים לא יהיו לך חברים כי לכל אחד יש בעיה ובתור חבר אתה צרעך להתמודד עם אותה הבעיה ולא לוותר על חבר שלך כי נמאס לך לעודד אותו... אז כן.. אני יודעת שיש צביעות ורוע לב בעולם.. (תאמינו לי שאני יודעת...) אבל אתם יודעים מה? אני יגיד לכם מה עשה לי דווקא טוב השבוע.. אז.. גיליתי שכן קוראים תסיפור שלי והחברות שזרקו אותי התחננו שאני יחזור אליהם... ואולי כבר נכשלתי במבחן בהסטוריה.. אבל אני לא היחידה וזה בסדר.. זה בסדר להכשל שקשה.. וזה בסדר לריב עם חברות בלי להרגיש אשמה.. והיה לי כלכך הרסה דברים לספר שבכלל לא ידעתי ממה להתחיל.. אז תודה♥
תודה שאתם מקשיבים לי♥
תודה שאתם מבינים אותי♥
תודה דאתם בכלל קוראים אתזה♥
ותודה שלא השארתם אותי לבד ברגעים הכי קשים שלי♥
הלוואי והייתם יכולים לדעת כמה אני מודה לכם (^-^)