יופי.
היום רבתי עם עוד מישהו. "מלכת הדרמות" כך קוראים לי, "רבה עם כל העולם". אבל הם אף פעם לא מבינים את הכוונות שלי. חושבים שאני רוצה לריב, אפילו שזה ממש ממש לא נכון!
הלוואי ואנשים היו מבינים אותי.
היו מבינים שאני לא סתם עושה דרמות.
היה מבינים שאני שומרת על הכבוד העצמי שלי ועל הכבוד שלי לאחרים.
חושבים שכשאנשים פוגעים בי אני סתם עושה דרמות וצומי, אבל מה לעשות. לא לכולם יש רגשות כמו שלי יש. לא כולם מרגישים משהו כשפוגעים בהם. כשאני חושבת על זה, אותם אנשים שאמרו לי את הדברים האלה לא באמת נפגעו ממישהו אף פעם. מה שאני לא מבינה זה איך? איך זה הגיוני שכל כך הרבה שנים אתם קיימים ואף פעם לא נפגעתם מאף אחד?
אז סליחה.
סליחה שיש לי רגשות.
סליחה שאכפת לי.
סליחה שאני רוצה עולם טוב יותר.
סליחה שכשרבים אני מתקנת ולא מחליפה.
סליחה שאני נותנת לאנשים הזדמנויות.
סליחה שאני רגישה מידי.
סליחה שאני דרמטית מידי.
סליחה שאני אני.
יודעים מה?נמאס לי. נמאס לי לבקש סליחה מאנשים על כך שאני מי שאני. אולי זאת לא אני הלא בסדר במשוואה הזאת. אולי זה העולם. אולי זה האנשים. אבל אני?מי שאני. מי שרוצה שישאר. מי שלא רוצה שילך. רק אל תתמהמו, חבל שתשברו לי את הלב יותר ממה שאתם מתכננים לשבור. כל כך הרבה אנשים פגעו בי בחיים, אי אפשר לספור כמה. לפעמים אני חושבת אם מישהו שזו לא אני חס וחלילה, הייתה מתאבדת אחרי שכל כך פגעו בה, איך הילדים האלו היו מרגישים? מעניין אותי למה כל כך לא אכפת להם כמה שהם פוגעים באנשים. אני בחיים לא אתאבד כי אני חזקה מידי בשביל זה. אבל אם זה לא היה אני, הדברים שיכלו לקרות לאנשים אחרים שהיו עושים להם את זה, היו נוראיים. אנשים חייבים להבין שהם צריכים להקשיב לפני שהם מגבשים דעה. אנשים חייבים ללמוד להיות טובים יותר.
אז עד עכשיו לא סיפרתי לכם, אז כנראה שהגיע הזמן שאספר.
אז מה שקרה לי היום זה ככה:
יש לי חבורה קטנה שהם חברים הכי טובים שלי, 3 ילדים. תבל, מוטי וברנרדו. ואה כן, לי קוראים ליגל.
בקיצור, בין החבורה שלנו יש 2 ילדים שהם החברים הכי טובים, תבל ומוטי. בזמן האחרון יש להם קטע כזה להתלחשש ביניהם ולספר סודות אחד לשני, כשאני לידם. עכשיו, לא אכפת לי שהם לא מספרים לי כי אני יודעת שיש להם סודות שהם רק ביניהם והם לא יספרו לאף אחד אחר, וזה בסדר. אבל כל פעם שהם עושים את זה לידי, הם לא מבינים כמה לא קשורה ולא שייכת הם גורמים לי להרגיש. ונחשו מה?למוטי גם לא אכפת מזה. אבל בסך הכול אחלה חברים.
הייי כולםםם קודם כל אני רוצה לומר תודה לכל מי שקרא את הפרק הראשון שלי זה ממש חשוב לי שיהיו לי קוראים, לא משנה כמה😚 אז מקווה שבינתיים אהבתםם, אמשיך בפרק הבא👅
YOU ARE READING
חיה על הקצה
Teen Fictionליגל נערה בת 15, חיה בבית ממוצע -, נמצאת בבית הספר "מאיר" בדרום בארץ בכיתה י'. ליגל היא ילדה מיוחדת אחת כזו שתמיד מנסה ללכת בדרכים שנראות לה הכי לנכון, אפילו שלרוב דרכיה אינן נראות נכונות, היא סומכת על עצמה ועושה לפי הרגשותיה ותמיד יש לה כוונות טובו...