יואו. כמה שכבר אין לי כוח. כיתה י' זה חרא אפילו שברור לי שכיתה י"א פי אלף קשה וששנה הבאה אני הולכת לבכות הרבה יותר. אבל די באמת שנמאס לי ממערכת החינוך. המורים חרא. התכנית הלימודית חרא. יש משהו נורמלי בעולם הזה בכלל??
אז ככה, אני נמצאת במגמה מדעית שבה אפשר לבחור בין פורים לפסח 2 מקצועות להגברה ל5 יחידות לימוד מבין המקצועות האלו:
פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, ערבית ומחשבים.
אותי אישית, מאוד מעניין פיזיקה וכימיה אבל במבחן הראשון לא הצלחתי וקיבלתי ציון 60.
האמנתי בעצמי שאם אני באמת אוהבת פיזיקה אני אצליח במבחן הבא וביקשתי מועד ב' מהמורה לפיזיקה. המורה לפיזיקה הסכים שכל הכיתה תעשה מועד ב'. (לכל הכיתה היו ציונים נמוכים).
אז חשבתי לעצמי, איזה יופי יש לי הזדמנות לשפר את הציון שלי, והפעם באמת אצליח!
ואז המורה אמר לנו שנחליט לבד 40 ילדים(יש לנו כיתה גדולה) באיזה תאריך נעשה מועד ב'. זה די ברור ש40 ילדים אף פעם לא יגיעו להסכמה על יום אחד ביחד, אמרנו את זה למורה אבל לא היה לו אכפת. הרי הוא נמצא במערכת החינוך כבר יותר מ-30 שנה, לא אכפת לו מכלום. מפה לשם, הגענו כבר לתאריך של המבחן השני, ואני כמו טיפשה חשבתי שאצליח. אז חשבתי. עשיתי כל מה שיכולתי בשביל להצליח, עשיתי את כל ה-30 עמודים תרגול למבחן שהמורה נתן, והייתי בטוחה שאולי סוף סוף אצליח לקבל ציון טוב ואז אוכל להמשיך להצליח בפיזיקה ולהגביר את המקצוע הזה ל5 יח"ל.(יחידות לימוד)
המורה שם במבחן שאלות שהיו הרבה מעל הרמה של כל התרגילים בכל 30 העמודים שנתן לנו. מפה לשם, שוב פעם כל הכיתה מבקשת מהמורה מועד ב', ושוב פעם אותו סבב עד שחשבתי סוף סוף שזה ייגמר ושאני אצליח. אז מי שמכיר אותי יודע שיש לי חתיכת פה כשאני רוצה. יחסית להרבה אנשים, אני אמיצה ומאוד ישירה, וכן לפעמים גם חסרת טקט, לפעמים זה לטובה ולפעמים לא, רוב הפעמים אני רואה את זה לטובה כי אני היחידה שמעזה לעשות מה שאף אחד לא מעיז לחשוב על זה בכלל.
אז באתי אל המורה וצעקתי עליו שזה ממש לא בסדר שהוא שם במבחן שאלות שהרבה יותר קשות מהתרגול. אז המורה ה***** הזה אומר לי "זה אשמתך שלא ידעת לענות על השאלות" ואני הייתי שנייה מלהתפרץ עליו. מה נראה לו בכלל?!מילא רק לי זה היה מרגיש ככה, אבל זה כל הכיתה! זה לא אשמתנו שאתה כבר נשחקת ולא יודע להכין אותנו למבחן!אני עשיתי הכול כדי להצליח. הכול! אז סימן שמשהו לא בסדר בך, לא בי.
הלוואי שדברים היו אחרת. החלום שלי זה לעקוב אחרי מה שאני אוהבת, ואני אוהבת פיזיקה אבל אני אף פעם לא מצליחה, זה כל כך מבאס שלא אוכל להגביר פיזיקה רק בגלל מורה שלא יודע ללמד.
YOU ARE READING
חיה על הקצה
Ficção Adolescenteליגל נערה בת 15, חיה בבית ממוצע -, נמצאת בבית הספר "מאיר" בדרום בארץ בכיתה י'. ליגל היא ילדה מיוחדת אחת כזו שתמיד מנסה ללכת בדרכים שנראות לה הכי לנכון, אפילו שלרוב דרכיה אינן נראות נכונות, היא סומכת על עצמה ועושה לפי הרגשותיה ותמיד יש לה כוונות טובו...
