חיה על הקצה

פרק 3-falling to pieces

היי לקוראים שלי, קודם כל אני רוצה לומר ממש תודה לכל מי שקורא את הסיפור שלי, לא משנה לי הכמות שלכם זה פשוט משמח אותי שאתם קוראים אותו, אז אתם מוזמנים לשאול שאלות בכיף ואני אענה לכם. לפני שאתם מתחילים את הפרק בבקשה תסתכלו בסרטון למטה ותפעילו אותו תוך כדי הקריאה אני מאוד ממליצה, זה שיר ממש יפה שאני מאוד אוהבת וגם מתאים מאוד לסיפור אז...מקווה שתהנו🤗וחופשי מוזמנים לכתוב לי הערות על הסיפור, שאני אדע להשתפר מזה :)
אז כמו שסיפרתי לכם, יש לנו את החבורה הקטנה שלנו, אני(ליגל), תבל וברנרדו שהם החברים הכי טובים שלי. מוטי(הילד שהיה ידיד ממש טוב שלי) וליפז, עוד ילדה מהשכבה שלנו באים להיות איתנו בהפסקות. אוף אני כל כך לא סובלת את מוטי. לא מאמינה שאי פעם הייתי ידידה שלו, באלי להקיא מהגועל שלו. וליפז, ליפז גם חברה טובה שלו שמשום מה לא סובלת אותי. אני לא מבינה מה יש לה כל כך נגדי אבל היא לא אוהבת את האישיות שלי. היא אפילו פתחה קבוצה למפגשים של תבל, מוטי וברנרדו בוואצאפ אבל אותי היא לא הוסיפה. לא כל כך כיף כשהחברים שלך נפגשים בלעדייך איתה ועם מוטי כל הזמן ובעצם לאט לאט מתרחקים ממך. אני כל פעם שומעת אותם מדברים בהפסקות על זה שהם נפגשים אצל ליפז כל הזמן. כואב לי ממש לשמוע את זה כי אני לא שם. החברים הכי טובים שלי כל הזמן נפגשים עם אנשים אחרים בלעדיי.
לא מזמן עשיתי החלקה, כי השיער שלי נראה נורא. אני שמחה שעשיתי החלקה כי זה גרם לשיער שלי להיראות יותר טוב אבל כשאני באה להצטלם ומנסה לחייך יוצא לי רק חיוך מזויף, בעצם כל התקופה הזאתי לא העלתי תמונות לאינסטגרם כל כך הרבה זמן כי בעצם קשה לי לחייך כשאני לא באמת שמחה. כשאני שבורה מבפנים, ויודעת שהחיוך הזה זה לא באמת חיוך וסתם עוד מסכה שמכסה את כמה שעצוב לי.
רציתי לצאת היום עם תבל וברנרדו לקניון, אבל לאחות של ברנרדו יש יום הולדת ותבל לא רוצה שנלך רק שתינו. אני לא יודעת אם אני אמורה להיעלב מזה או לא כי אם תבל הייתה רוצה ללכת איתי לאנשהו רק שתינו, הייתי מסכימה, כי בעצם, למה לא להסכים?
יש לנו גם חבורה גדולה אבל בתכלס, אני מתחילה לראות את האמת, שבחבורה הגדולה הזאתי אף אחד לא באמת אמיתי. כולם מזויפים. כולם באים וקוראים אחד לשני "חייייםםםם שליייייי" אבל זה כל כך מונפץ וצבוע. אני בכללי לא אוהבת אנשים קיצ'ים, זה מגעיל אותי.
בלילות האחרונים אני מתקשה לישון, כל לילה מחדש יש לי סיוטים, סיוטים על החיים שלי ועל מה שיקרה, על האנשים שהולכים לי ולא יחזרו, סיוטים על האכזבה, על הבדידות, על החור בלב שרק גדל. הלוואי שהסיוטים האלה יפסקו. הלוואי שדברים ישתנו לטובה.
אבל תכלס?בינתיים?הם רק משתנים לרעה
..