Bitten - Hebrew

פרק 15

נקודת המבט של קים

כשהשעון צלצל עדיין לא הייתי מוכנה לצאת מהמיטה אבל ידעתי שמייק יבוא לגרור אותי החוצה ולכן, עם אנחה גדולה הורדתי את שמיכת הפוך שלי ויצאתי מהמיטה בה שהיתי השבוע.
הסיוטים חזרו לרדוף אותי וכשעליתי על המאזניים לא הייתי מופתעת שירדתי חמש קילו בגלל חוסר התזונה שלי.
כשהסתכלתי על עצמי במראה לא זיהיתי אותי, עיגולים שחורים ושקים היו נראים מתחת לעיני ומבטי היה קר וחסר רגשות.
נאנחתי וגררתי את עצמי למקלחת, הייתה לי עוד שעה עד ללימודים והייתי צריכה לאסוף את עצמי לקראת המפגש עם אדריאן.
אם להגיד את האמת,פחדתי, התגובה שהוא עורר בי העלת זיכרונות רעים ואיתם פצע גדול מעל הלב שלי שלא יכול לסגר לעולם.
לאחר המקלחת התלבשתי והתיישבתי לנשנש קצת בייגלה עם כוס קפה שחור.
הפנית את מבטי ללוח השנה שעל הקיר וקפאתי, עוד מספר ימים הירח המלא צריך להתקיים ומרוב הלחץ, הסיוטים ואדריאן לא שמתי לב אפילו.
"פאק" קראתי, רציתי רק להעלם ולקבל קצת שקט ושלווה.
רציתי להתכרבל לכדור ולא לצאת לשום מקום מאיפה שאני נמצאת, אבל החיים לא עובדים ככה.
לא האמנתי לטיפשות שלי, כל ההכנות הנחוצות לקראת הירח מלא לא בוצעו כי שכחתי מהן, מהר חישבתי את כל הארגונים שעלי לעשות והתחלתי לחשוב כיצד אעשה אותן כל כך קרוב למועד.
הדבר הראשון שאני צריכה לעשות זה לפתוח ולאוורר את הבונקר שלי.
הדבר השני הוא למצוא טרף אותו אני אצוד בבונקר במהלך הלילה.
הדבר השלישי, לכסות ולארגן את רצפת הבונקר עם עלים חדשים שמריחים כמו היער.
והרביעי והחשוב ביותר, להתחיל לקחת גלולות נגד חום.
הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו הוא שאני אקבל חום בזמן ירח מלא, לא משנה עד כמה הדלת של הבונקר תהיה חזקה הריח יתפשט במהירות ואני יכולה להיות בסכנה גדולה.
צילצול בדלת גרם לי לצאת ממחשבותי ולפתוח את הדלת, מייק עמד שם עם חיוך וקופסא.
"איך את מרגישה?" הוא שאל עם הבעת פנים מודאגת
"חרא" עניתי והתיישבתי על אחד הכסאות הנמצאים במטבח הקטן בבית.
"רואים" הוא ציין והתיישב מולי.
"באת כדי לבדוק שאני עדיין חייה?" שאלתי עם חיוך קטן על שפתי.
"למען האמת זאת רק חצי מהסיבה שבאתי" הוא אמר והושיט לי את הקופסא.
"מה יש שם?" שאלתי בחשד
"לין דאגה שתשכחי להתארגן לירח המלא אז היא אירגנה את הבונקר וקנתה לך כדורים חדשים כי היא זוכרת שסיימת את האחרונים" הוא אמר בעודו מסמיק.
"מה הייתי עושה בלי הסתומה הזאת" אמרתי בחיוך ולקחתי ממנו את הקופסא.
"את בטוחה שתהיה בסדר?" הוא שאל בחשש כמו תמיד.
נעמדתי וחיבקתי אותו, "אני מבטיחה ששום דבר לא יקרה לי, חוץ מזה, אתה יודע שאני לוקחת אותם רק ליתר ביטחון" אמרתי ונאנחתי.
"אני עדיין דואג, את יודעת את זה" הוא אמר וחיבק אותי חזק יותר לגופו.
"תאמין לי שאני לא רוצה להאנס על ידי להקת זאבים בירח מלא אז אני יודעת מה אני עושה, עכשיו שחרר אותי! אני לא יכולה לנשום" אמרתי בצחקוק קל.
"אל תצחקי על זה, את יודעת שזה נותן לי סיוטים" הוא שחרר אותי ונשק למצחי.
"אני יודעת" אמרתי באנחה.

"קיםםםם" לין צרחה בעודה רצה וגוררת אחריה את מרי עם התלהבות.
"את בסדר? לקחת את התרופות? את נראת ממש חרא! את צריכה לישון יותר, את יודעת שאדריאן דאג לך כשלא היית פה ואפילו הלך לשאול את מייק איפה את! איזה מתוק הוא! וגם פספסת מכות בין איזה מישהי שהוא זיין לבין הפוסטמה בשם רוז" היא דיברה כל כך מהר שבקושי עקבתי אחרי המשפטים שלה.
מרי חיבקה אותי חזק ושאלה בלחש באוזני אם אני מרגישה בסדר ועניתי לה במשיכת כתפיים.
סגרתי את הלוקר שלי ועקבתי אחרי מרי ולין (שעדיין חפרה במהירות על כל הרכילות שפספסתי) אל הכיתה, ידעתי שהוא נמצא שם, מחכה לי במקום שלנו, משהו בבטן שלי אמר לי את זה.
אדריאן.
לא חשבתי הרבה על המפגש איתו, הייתי לחוצה.
מה אם הוא יתחיל לקרוא לי משוגעת?
אבל זה לא יכול להיות,הוא לא היה דואג לי אם זה מה שהוא חשב עלי.
נשמתי נשימה עמוקה ודחפתי את מחשבותי לצד.
ככל שאוכל להיפגש איתו מהר יותר, כך אוכל לסיים עם היום הזה מהר יותר ובקלות יותר.