אהבה כואבת-דרארי

פרולוג

דראקו נכנס לרכבת והתיישב עם פנסי קראב וגויל. פנסי מתחנפת כרגיל וקראב וגויל סתם טיפשים. אין לי כח לסבול אותם עוד שנה. אבל הם לפחות טהורי דם לא? בניגוד לחברים העלובים של פוטר. רגע... פוטר! הרבה זמן לא הצקתי לו!

~כעבור כמה זמן~

אני בדרך לארוחה אחרי הטקס המפרך של הציון לבתים, ופנסי מדברת סביבי. אני לא ממש מקשיב אבל אני מקווה שהיא לא שמה לב... אני מסתכל אל שולחן המורים ורואה... מקגונגל מלטפת את מיס נוריס?! כנראה שתיתי קודם יותר מדי בירצפת... אני פתאום שם לב שהאולם משתתק בהדרגה, ודמבלדור מתחיל לדבר. הפעם אני לא טורח להקשיב, ובמקום זאת מתכנן מה לעשות לפוטר בפעם הבאה שהוא יעצבן. אני כל כך מרוכז בזה שאני לא שם לב לסנייפ שעומד מאחורי עד שהוא תופס בראשי ומרים אותו. "משהו מעניין דראקו?" הוא אומר בקול רם, דמבלדור מפסיק לדבר ועיני כולם נעוצות בי.

"א-אה..."

סנייפ כועס ואומר לי לגשת אליו אחר רק. אני מקווה שלא הסתבכתי... דמבלדור ממשיך לדבר אבל אני עדיין מרגיש את מבטו עלי. בסוף הנאום מופיעה הארוחה, אבל לי אין תיאבון ואני מנקר באוכל בקושי. בסוף הארוחה כולם באים להיעמד, אך דמבלדור עוצר אותם בהינף יד ומודיע שיש לו הכרזה חשובה...