נ. מ. הארי
אני לא יכול להאמין לזה! ג'יני באמת חשבה שאני בוגד בה! הכעס ממלא אותי, אבל משום מה אני מרגיש גם הקלה עצומה. עכשיו אני לא צריך להתאמץ לרצות אותה, לא צריך לשים לב לכל תנועה כדי שאני לא אשדר משהוא לא מתאים. וזה, די נחמד...
אחרי כמה שעות של אימון קווידיץ' אני מרגיש מעולה, כאילו לא נפרדתי מג'יני רק עכשיו. בדרך חזרה לטירה עוצר אותי רון, ומושך אותי הצידה בגסות. ברגע שאנחנו מגיעים למעונות, הוא נעמד באמצע המועדון ומתחיל לצעוק עלי, בזמן שעיניו מתמלאות דמעות ופניו מאדימים. לאחר כמה דקות ארוכות של צעקות דראקו מגיע בריצה. "הארי הכל-" הוא מתחיל לשאול ושם לב לצעקות של רון "תרגע! מה הוא כבר עשה?!" הוא מגן עלי. רון משתתק, נועץ בנו מבט ארסי ויוצא מהחדר.
נ. מ. מינרווה
ישבתי בחדר המורים. לבד. שעה חופשית.. בהיתי בשמיים וחשבתי לי לבד. כמה זקנה אני. כמה קשה זה לחייך ולהגן על כולם. פתאום שמעתי תזוזה לידי, ומיס נוריס התיישבה על בירכי. חתולה כל כך יפה.. "פילץ' לא יכעס עליך?" שאלתי בחיוך, למרות שידעתי שאני לא רוצה שתלך. היא התחילה להתחכך בי כמו מבקשת שאלטף אותה, וכך עשיתי. עברה שעה ארוכה ופתאום שמתי לב שאני שוכבת על ספה שנמצאה שם כשמיס נוריס ליד ראשי, ואני שומעת את גירגוריה הרכים בשעה שאני מלטפת את פרוות ביטנה הרכה.
YOU ARE READING
אהבה כואבת-דרארי
Fanfictionפאנפיק דרארי😍 כי למה לא? מה קורה כשדראקו והארי מכירים מקרוב? מה קורה כשהלב מבולבל? מה קורה כשאתה לא רואה כלום עד שהכל נגמר? מה קורה אם דמבלדור יפעל אחרת? מה קורה בגלל ניסיון גיבוש בהוגוורטס? ומה זה בכלל, אהבה? אזהרות: •שיפים מוזרים •דיכאון...
