אהבה כואבת-דרארי

פרק 16

נ. מ. הארי

שוטטתי בחוסר מטרה בחצר, בשקט מוחלט כלפי חוץ אבל מבפנים התערבלו בתוכי אלפי מחשבות ורגשות ביחד. קיוויתי שללכת בחוץ יעזור לי להירדם ולנקות את הראש, אבל זה לא עבד כמצופה. אני נאנח. כנראה שלא אירדם. אני מרים את מבטי בדיוק בזמן להיעצר לפני שאתנגש ב... הרמיוני? בזמן שהיא עומדת במקום וממלמלת התנצלות על שהתנגשה בי נדמה כי הזמן עוצר, וכל מה שאני יכול לחשוב עליו הוא ברק שיערה הנופל בתלתלים רכים על כתפיה, עיניה בורקות לעברי, שפתיה המלאות זזות בעדינות וידיה העדינות רועדות בדממה. אני עוצר את נשימתי למראה יופיה המדהים ומניח לה להשתתק בהדרגה. "הארי, הכל בסדר?" היא שואלת בדאגה, מעירה אותי מחלומותי בהקיץ. אני קופץ במקום, פני מאדימות ואני ממלמל תירוצים עלובים בשעה שמוחי מנסה להבין מה קרה הרגע, ולמה- "הארי". היא קוטעת את מחשבותי ומסתכלת בעיני, כאילו יכולה להציץ אל נישמתי. ואז אני פשוט עושה את זה. אני מוצא את שפתי צמודות לשלה ואת ידי מלטפת את שיערה, בזמן שהיא מחבקת אותי בשתי ידיה וממלמלת את שמי בעדינות, ואני לא רוצה שהרגע הזה יגמר. אבל ממתי אני מקבל מה שאני רוצה? הרגע נגמר, והיא מאדימה עד לשורשי צווארה, "ה-הארי אני.." היא לא משלימה את המשפט ובורחת בריצה מהירה, ואני אפילו לא מנסה להגיע אליה. אני מבולבל מדי ומנסה להבין מה קרה עכשיו. כנראה שאני לא אשן הלילה...