מינסוק עמד ליד הבר של החתונה, קריס היה עסוק עם המשפחות וחברים, הוא לא היה יכול להציק לו עכשיו.
הוא פשוט הסתכל על כל הקהל שהיה שם, היו הרבה אנשים, הרבה יותר מהחתונה עצמה.
"מינסוק! היי" הוא שמע קול והסתובב לכיוון הקול.
"מיונג-הי, היי. מזל טוב" הוא אמר לה בחיוך והתקרב אליה כדי לחבק אותה.
היא חיבקה אותו חזרה.
"תביא לי כוס יין" מיונג-הי ביקשה מהברמן שהיה שם אחרי שהם השתחררו מהחיבוק.
הברמן הוציא בקבוק יין ומזג לה לכוס.
"תודה" היא מילמלה.
"היי, בא לך לצאת קצת לאוויר?" היא שאלה את מינסוק.
"את הכלה ואת רוצה להעלם?" הוא שאל.
"כן" היא ענתה ותפסה את ידו.
מיונג-הי התחילה ללכת ומינסוק נסחב אחריה.
"אז מה קורה?" היא שאלה אחרי שהם התיישבו על אחד הספסלים שהיו מחוץ לאולם הגדול.
"כלום, החברים הכי טובים שלי מתחתנים, מה עוד יכול לקרות?" מינסוק אמר ושאל ביחד.
"אתה יודע שלהיות כלה זה מעייף? לקחו ממני את כל הכוחות!" היא התלוננה והניחה את ראשה על הכתף שלו.
"אני בטוח בזה, אבל תודי, גם העבודה של קריס לא הכי קלה" הוא אמר, מה שגרם לה לצחקק.
"באמת שהייתי חייבת אוויר, אני גם בכלל לא עם קריס וזה מעצבן ממש" היא אמרה עם קול עצוב חמוד.
"אבל אחרי החתונה, את תצטרכי לסבול אותו לעד" מינסוק אמר בחיוך.
"נכון" היא הרימה את ראשה והסתכלה בעיניו, "אבל לא היינו ביחד כל השבוע הזה" היא עשתה פרצוף של ילדה קטנה.
"מינסוק..." היא אמרה בשקט ושמה עוד פעם את הראש שלה על הכתף שלו.
"אה?"
"אממ... לא זוכרת" מיונג-הי אמרה והסתכלה על השמיים.
"אייש"
YOU ARE READING
Partner For Life
Fanfiction(הושלם) בחיים הוא לא חשב שהחבר הכי טוב שלא יתחתן והוא עוד יותר לא חשב שבחתונה של חברו הטוב, הוא יכיר את אהבת חייו.
