לאחר חצי שנה.
"היי" מינסוק צעק כשפתח את דלת ביתם של קריס ומיונג-הי.
"למה לעזאזל אתה כל הזמן נכנס בלי לדפוק?" לוהאן התעצבן, זה הפריע לו קצת שהבן זוג שלו עושה את זה.
"סתום" מינסוק ציחקק וסגר אחריהם את הדלת.
שניהם הלכו לסלון וראו את קריס ומיונג-הי יושבים על הספה כשהיא עם ראש על הכתף של קריס ושניהם צופים בטלוויזיה.
הם שמעו שמינסוק ולוהאן נכנסו, אבל כמו תמיד, הם העדיפו לא להגיב על זה.
"הלו. שימו לב אלינו בבקשה" מינסוק צעק, אבל כשראה שזה לא עובד הוא הלך ונעמד ממש מולם כדי להסתיר להם את הטלוויזיה.
"אייש יה בן אדם מעצבן, זוז" קריס התעצבן.
"סוף סוף אתה מדבר יא אללה" מינסוק היה נשמע עצבני, מה שגרם למיונג-הי וללוהאן לצחוק.
"לוהאני" היא אמרה בקול של ילדה והרימה את ראשה מקריס.
לוהאן הלך להתיישב לידה.
"מה שלום הדבר האהוב עליי בעולם שלא נפגשתי איתו פנים מול פנים כמו שבוע וחצי?" היא שאלה את לוהאן וחיבקה אותו.
"הוא הדבר האהוב עלייך? מה עם בעלך למשל?" קריס התחיל לקנא.
"אווו, אתה חמוד. אני אוהבת יותר את לוהאני" היא אמרה בחיוך.
"אבל אני בעלך" קריס ממש התעצבן.
"טוב נכון, אבל לוהאני החבר הכי טוב שלי ואני מכירה אותו מיליון שנה בערך. אתה בעלי, נכון, אבל אני מכירה אותך שנתיים וחצי בסך הכל. אותו אני אוהבת כמו אח, אותך אני אוהבת כמו בן זוג לחיים" היא ניסתה לשכנע את בעלה הקנאי.
"מה שתגידי" קריס אמר וגילגל עיניים.
"אני אוהבת אותך" היא התקרבה טיפה לקריס וחיברה את שפתיהם ביחד.
"אוקיי, זה לא משהו שבא לי לראות" מינסוק ניסה לעצור את השניים מלהתנשק.
"בואו נלך למסעדה או משהו" הוא אמר כשהם ניתקו את הנשיקה, זה היה בקול של ילד קטן ומרוגש למרות שהוא היה הכי גדול בין כל הארבעה.
אחרי עשר דקות שמינסוק מנסה לשכנע אותם ללכת למסעדה, הם בחרו מקום ויצאו מהבית.
הסוף.
~~~~~~~~~~~~~~~~
תאמת, אני כותבת את כל הסיפור הזה בדיוק יומיים.
אני בטוחה שהוא זוועה אבל בכל מקרה העלתי.
פירסמתי רק אחרי שכתבתי את כל הסיפור, כי ידעתי שהוא יהיה קצר.
אני ממש מקווה שאהבתם את החרא הזה ובבקשה תגיבו לי, אני רוצה לשמוע מה דעתכם. דיי מעצבן לכתוב סיפורים ושלא מגיבים בכלל.
YOU ARE READING
Partner For Life
Fanfiction(הושלם) בחיים הוא לא חשב שהחבר הכי טוב שלא יתחתן והוא עוד יותר לא חשב שבחתונה של חברו הטוב, הוא יכיר את אהבת חייו.
