Happilly Ever After... Or Not.

יום שגרתי בפארק

היי אנשים! תודה רבה על כל התגובות המפרגנות, זה ממש נחמד לקרוא אותן ולקבל פידבק על הכתיבה שלי. הוואנשוט הזה הוא רעיון שקפץ לי לראש בהשראת headcanons שונים שקראתי באינסטגרם אבל רוב הרעיון שלי. מקווה שתהנו ואל תשכחו להצביע ולהגיב!
🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳
נ.מ. אנבת.
לצאת עם בן פוסידון?
אין בעיה.
לצאת עם אחד החצויים הכי חזקים בעולם?
קלי קלות.
לצאת עם הבחור הכי פופולרי בבית הספר?
לא משהו שהיא לא תוכל להתמודד איתו.
לצאת עם בחור שכל בת מפנטזת עליו בלילה?
פה המלכוד.
אנבת׳ אהבה את החיים שלה לאחר המלחמה. היא אהבה את הדירה שלה, לא רחוק מביתם של משפחת ג׳קסון. היא התארחה אצלם לעיתים קרובות, לפעמים אפילו נשארה לישון שם. היא אהבה לצאת עם פרסי, היא אהבה ללכת לבית הספר.
אבל היא לא אהבה את העובדה שבנות ניסו להתחיל עם פרסי, בטח ובטח שהיא לא יכלה לסבול את אלו שעושות את זה כשהיא ממש שם.
פרסי והיא בילו אחר צהריים רגוע בפארק, ראשה של אנבת׳ הונח בחיקו של פרסי שדיבר וקשקש על דברים שהצחיקו אותה. זה היה אחר צהריים שהייתם מקווים שימשיך לנצח. שמיים כחולים, דשא ירוק ורך ומזג אוויר מושלם, חום שמש ורוח קלילה. הדשא השתקף בעיניו של פרסי, הופך אותן לירוקות פי כמה וכמה מהצבע הרגיל שלהן, הוא צחק ודיבר על שיחה שהייתה לו עם איזה דג מסכן במכון לחקר הים כשהם היו בסיור לימודי בבית הספר. היום הזה לא יכל להפוך לרע.
אנבת׳ באמת הייתה צריכה לדעת שהחיים שלה לא יכולים להיות עד כדי כך טובים.
בדיוק אז בחורה בעלת שיער ג׳ינג׳י חלק וארוך התקרבה. היא הייתה רזה, גבוהה ומנומשת. בעלת תווי פנים עדינים, שפתיים מלאות וריסים ארוכות. על העפעפיים שלה היה ניתן לראות איפור עדין ואייליינר ארוך ומחודד.
תהרגו אותי וזהו אנבת׳ חשבה לעצמה.
הבחורה התיישבה בצידו האחר של פרסי והתחילה להעביר ידיים בשיערו השחור, עם חיוך קורן ופלרטטני ״היי חתיך...״ היא אמרה בחולמנות.
פרסי המבולבל ניסה להתרחק, שתי בעיות- אחת, אנבת׳ ההמומה הייתה בצידו השני ולא יכלה לזוז מרוב כעס. בעיה שניה- הבחורה הייתה כמו סופר גלו ג׳ינג׳י. ״אני יכול לעזור לך?״ פרסי שאל, פניו הסמיקו.
״תלוי... תוכל לעזור לי במסעדה מעבר לפינה? אולי עם כוס יין או שתיים״ היא אמרה בצחקוק.
״את מוכרת לי״ פסק פרסי ״נפגשנו פעם?״
״אני חושבת שהייתי זוכרת אם הייתי פוגשת מישהו חתיך כמוך מתישהו בחיים שלי״ הבחורה ציחקקה והחליקה את ידה במורד החזה של פרסי, שנבהל וניסה להתרחק.
״סליחה״ אמרה אנבת׳ בלי שום סימן לסליחה ממשית בקולה ״אני ממש כאן״ היא הוסיפה בשיניים חשוקות
״סליחה מותק, העיניים האלה כל כך מסיחות את הדעת. אני בטוחה שהבחור המתוק הזה ישמח כמוני לקצת פרטיות״ היא ניפנפה בידה בביטול.
עיניו של פרסי נפערו והוא החל לצחוק, צחוק מתגלגל ועמוק שנמשך כמה דקות טובות, הוא החזיק את בטנו כאילו כבר התחילה לכאוב ופרצופו האדים מחוסר דם.
״מה?ֿ״ שאלה הבחורה ״אולי נוכל לצחוק יחד״
פרסי התיישב ונשם עמוק, מוסיף עוד כמה צחקוקים ״זה פשוט גדול״ הוא התנשם
״פרסי? הכל טוב?״ שאלה אנבת׳ ההמומה. הסיטואציה מצחיקה אותו?!
״פ... פרסי?״ שאלה הבחורה בפחד.
פרסי חיבק את כתפיה של אנבת׳ ונישק את ראשה, כאילו בסימן להראות שיש לו חברה ״היי ננסי״ הוא חייך באושר ״LONG LONG TIME"
🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳🌲🌳
אז זה היה הוואנשוט! קצר אבל אי אפשר להגיד שלא נחמד.
היה נורא כיף לכתוב על הנקמה הקטנה של פרסי, אני לא אמשיך את הוואנשוט הזה כי אני חושבת שהוא יהיה יותר טוב אם הוא יעצר כאן.
מקווה שנהניתם! כמו כן אל תשכחו להצביע ולהגיב פידבקים והצעות לשיפור, כמובן שתגובות מפרגנות מתקבלות ביותר משמחה.
פסח כשר ושמח💙💙💙💙