Was》Louis Tomlimson

0.9

15/7/18

בבוקר של יום שישי,לואי ואני החלטנו שנבריז מבית הספר.

ובפעם הראשונה בחיי, הלכתי לביתו של לואי.
הוא התנצל על הבלאגן והודה שבזמן האחרון הם בקושי מסדרים את הבית.

"זה בסדר, הכל בסדר", ניסיתי להרגיע אותו כשהוא לא מפסיק לסדר דברים בזריזות ועיניי כואבות מלעקוב אחריו.
הוא הסתכל אליי וחייך חיוך מובך.

התקדמתי אחריו אל סוף המסדרון ונכנסתי לחדרו.
החדר של לואי,לעומת שאר הבית היה מאוד מסודר.
מצעי מיטתו היו כחולים, על ידית ארונו תלוי הג'קט היפהיפה שלו ועל שידתו הונחה תמונה של אישה יפה.

הבטתי בתמונה וסרקתי את האישה שהזכירה לי את לואי מאוד.
"אפשר לשאול מי זאת?",תהיתי והסתכלתי עליו.
הוא היה נראה שבור ומרוסק אך כדבאתי להגיד לו שזה בסדר ולא משנה, הוא התחיל לפתוח בפני.

"זאת אמא שלי", הוא התיישב על המיטה.
"היא.. נפטרה. זה קרה ב7/12/16,ממש לפני יום ההולדת שלי וחג הכריסמס שהיא כל כך אהבה..", הוא אמר וראיתי כמה קשה לו לדבר על זה.
התיישבתי לידו וחיבקתי אותו מהצד.
"מה קרה לה?"
"היא הייתה חולה במחלה הארורה,לוקימיה. היא נלחמה בה מחודש מאי וסבלה.. המון,מדימומים,וירוסים חולשות.. מה לא?.. לאחר שבעה חודשים, היא הפסיקה לסבול, היא עזבה לעולם טוב יותר.. והותירה אחריה 7 ילדים"

בשלב הזה,לואי בכה.
ואני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אז התחלתי גם אני לבכות.
עכשיו אני מבינה למה לואי לא מפסיק לבכות אחרי בית הספר.
עכשיו אני מבינה את הריבים עם אביו,את כל מה שקורה לו..
תפסתי את ראשו של לואי בין ידי ולחשתי לו
"אני תמיד אהיה איתך,בכל מצב. אני אוהבת אותך כל כך, אני לא יכולה לתאר לך כמה",הסתכלתי עליו והוא אמר במלמול
"אני אוהב אותך"

*לוקימיה היא מחלת הסרטן בדם, בה תאים סרטניים משתלטים על טסיות וכדוריות הדם במח העצם, ולרוב היא חשוכת מרפא.