דרארי// (Hebrew drarry (boy×boy

שתיקות

.
מאלפוי רתח מזעם. ברגע שהם נכנסו למלון, הקבלתם לא תאמה לציפיותיו של רופאו. הם נאלצו לעמוד בתור ארוך בדיוק מאחורי קבוצה של תיירים קשישים מנורווגיה. הארי לא הבין מה כל כך מכעיס את מאלפוי, הוא העדיף לא לשאול. "זה לא היה אמור להיות ככה" לא הפסיק למלמל. אחרי זמן ממושך של עמידה בתור הכאב בשיניו של הארי רק החמיר, הארי לא רצה לצאת בכיין ולהתלונן על שטיות, הוא עצם את עיניו, בתקווה שאולי אם רק יחשוב על משהו מרגיע יותר הכאב ישכח... מחשבותיו סחפו אותו, הוא לא שלט במראה הנגלה בחלומו הפתאומי, הוא אוחז ידיים עם דראקו מאלפוי בכבודו ובעצמו כאשר הוא יושב מטר לפניו בשולחן זוגי במסעדה יוקרתית למינה. מאלפוי צוחק ממשהו שהארי אומר. עיניו האפורות לא קרות עוד, חמימות מתפשטת בכל גופו של הארי. הם בדייט, הם נינוחים, צוחקים, אולי אפילו קצת מאוהבים. "הארי," קורא לו הבחור היפהפה הזה. החיוך הרחב שלו נמחק. "הארי!" קולו לא מאושר עוד, הוא מודאג, לחוץ. "הארי!" עיניו נפקחות בבת אחת. "מ-מה?" "התעלפת! אתה כל כך חיוור! אלוהים!" אמר הבחור החיוור ביותר בעולם. ואז הארי נזכר בחלומו, בושה הציפה אותו. עיניו עדיין איימו להיעצם. הוא הרגיש חלש וצורך ביליתי נשלט לאחוז במשהו לתמיכת משקלו שנהיה כבד עד מאוד. "אני מר-רגיש..." הארי לא הספיק לסיים את המשפט לפני שהתמוטט. הידיים הארוכות של מאלפוי נאחזו במותניו, לוקחות על עצמן את כובד משקלו. "דביל אחד פוטר, פשם סלאזר למה לא אמרת לי שהכאב שניים מחמיר, ״אידיוט, אידיוט, אידיוט!" מאלפוי השכיב אותו לאט על הרצפה. "יש לנו כאן מקרה חירום רפואי! אני צריך קצת אבקת דרקון וג׳לי נחש כורמני עכשיו!!!" "השניים שלי הם הם-" הארי הפנה מבט כדי לירוק רוק, משתדל לפספס בפגיעה את שותפו למסע, וגם את הקשישים הנורווגים. הארי הרגיש את שיניו נשרפות. "אני יודע, אני יודע, עכשיו יביאו תרופות ואני אגרום לזה להיפסק, אני מבטיח." כשארי גמר לירוק נוזל צמיגי ומגעיל שצבעו היה כתום עז מאלפוי השכיב אותו בעדינות על ברכביו וליטף את מצחו בניחום
״אני כאן, איתך״.

הארי לא הפנים המון, הוא זכר רק קטעים קצרים. מאלפוי מטפל בשיניו עם חומרים משונים, מאלפוי עצבני שהביאו לו מרכיב שגוי, מאלפוי עובד בריכוז, מאלפוי צוחק בהקלה, מאלפוי נושא אותו על ידיו לחדרו (יש דברים ששום כאב שניים לא יגרום לו לשכוח). ולבסוף מאלפוי משכיב את הארי על מיטתו. מחשבתו של הארי החלה להצטלל והוא היה מספיק פיקח להפנים את העובדה שהוא שוכב במיטתו, ככל הנראה בחדרו במלון ומאלפוי יושב. ממש מולו. בוחן אותו. הארי תהה אם הדק שלו יודע שהוא בהכרה. הארי החליט להפעיל אסטרטגיה. הוא הניע את רגלו וכחכח בגרון כאומר 'היי אני ער מה בשם גודריק אתה עושה פה?!' מאלפוי מיהר להגיב. "פוטר." שתיקה שררה ביניהם. הארי בלע רוק. מבטו של מאלפוי היה קר וכועס. רעד עבר בגופו של הארי. עם כל כוחותיו שנשארו להארי הוא התרומם ולא הסב את מבטו מרופאו. "למה לא אמרת לי" אמר דראקו מאלפוי בשקט ובשלווה מחרידה, מבטו חתך את כל ביטחונו של הארי. עיניו העפרות האיומות ביופים דרשו תשובה. הארי שתק. לא היה לו שום דבר אחר להגיד שלא ישפיל אותו את לעומק עצמותיו.
"זה היה... זה היה יכול להרוג אותך."
"מה התחממות גלובלית בשניים?"
"כן אידיוט."
שתיקה. כמה שהארי שנא את השתיקות האלה. "חשבתי שזה סתם, אתה יודע..." הארי הסיט את מבטו ושיחק עם המצעים הלבנים של הבית מלון. "תופעת לוואי של יום מעייף..." או פנטזיות מוגזמות שמשתוללות במוחו ללא הפסקה. הארי החליט לשמור את זה לעצמו. " אתה קולט עד כמה אידיוט-" דבריו נקטעו בגל גל כאב שתקף את הארי, הוא אחז בראשו ונאנק מכאב. ידיו של דראקו מאלפוי מצאו את מותניו של הארי, יד אחת מלטפת את גבו והשניה תומכת בו להישאר זקוף. ידיים חזקות, מגוננות. כשהכאב שכח והארי התרפה ומאלפוי הוריד ממנו את ידיו בעדינות. הוא הסתכל לתוך עיניו, הארי לא הצליח לפענח מה הבעתו אומרת, הוא הצליח לראות הבזק של עצב בעניו ואז הוא הסתובב והפנה לו את גבו. "מחר יש לנו יום ארוך עם הרופא החדש שלך, עדיף ששנינו ננוח." הוא לא הספיק לקום לפני שהארי עצר אותו. "אל תלך, תישאר איתי. בבקשה."