אני לפעמים חושבת על כל התקופה הארוכה שהכרנו, ועל מי שהיית שם בשבילי.
כל פעם מחדש אני מבינה שהייתי עוד מטרה בשבילך.
סימנת, ניסית ולא הצלחת.
תוך שנייה הצלחת לוותר עליי, על הקשר שלנו, ומה שהיה בינינו.
חוץ מקטע ורצון אחד לשני.
הייתה בפנים חברות אמיתית.
סמכתי עלייך והכרתי בך כל צד אפשרי.
לפחות כך חשבתי, אחרי שדרכינו נפרדו, התחלתי לגלות לאט לאט צדדים שבחיים לא חשבתי ורציתי שיהיו בך.
הצדדים המכוערים ביותר שיכול להיות בבן אדם.
במה טעיתי, או טעינו?
אני באמת שואלת את עצמי.
בשבילך הייתי רק עוד מטרה לסמן, אבל בשבילי היית קצת יותר.
