ההרגשה הזאת שהאדם שכל כך אהבת מפנה לך עורף.
ההרגשה הזאת, הגוש בגרון שחוסם לך את הנשימה.
והכוחות הנפשיים שהולכים לאט לאט.
תחושת הנפילה ההתפספסות בין המדרגות.
הכאב שהופך אותך לשלולית אחת גדולה של בכי ומרמור.
אך בתוך כל זה יש את הכוח הקטן שמרים אותך למעלה ונותן
לך את האפשרות לעלות את עצמך.
כל מדרגה שהתפספסה הלכה ולאט לאט את עולה.
ושם למעלה זה מי שאת ומה שאת ולא מה שהחברה גורמת לך
להיות.
