פתחתי את הפה כדי לענות לו אך דפיקת דלת קטעה אותי.
שון פתח את הדלת, "היי, דרק מה אתה עושה פה?" שון שאל את האיש הזר מהחדר ונתן לו כיף של גברים, "זה בדיוק מה שבאתי לשאול את יובל" הוא אמר ושניהם הסתכלו עליי. "הסכמת לי ללכת להכין תה..." אמרתי מבולבלת, "נכון אבל במטבחון לא בחדר מנוחה של שון" , "רגע, מה??" הסתכלתי על החדר, איך לא ראיתי את זה קודם! בגלל זה הוא היה כל כך עצבני מקודם. "אוי שיט אני כל כך מצטערת שון חשבתי שנכנסתי ל...", "זה בסדר" הוא קטע אותי מגחך.
"בואי צריך לחזור לעשות לך את הבדיקות" דרק הזה אמר, "רגע אבל בכלל לא שתיתי את התה" אמרתי מובכת מסתכלת על שון. "שון תוכל להכין ליובל תה ולהביא לחדר B2?" "כן".
"טוב אז אני צריך לעשות לך בדיקת דם ולבדוק את לחץ הדם ולראות שהכל תקין" דרק אמר בזמן שנכנסנו לחדר והתיישבתי על הספה. הוא קשר את הגומי על הזרוע שלי וחיטה את הוריד, "מה זה? לא ראיתי את זה מקודם" הוא אמר בודק את הכווייה ממקודם ", "אה... זה..." אני חייבת להפסיק לגמגם. "זה כווייה מהמים החמים, סיפור ארוך" שון נכנס לחדר ועמד לידי, "טוב אז צריך לשים לך משחה ותחבושת, זה לא נראה כל כך טוב", "מרחתי לה כבר" הוא אמר והסתכל עליי, לא יכולתי להתאפק וחייכתי, נזכרת במגע שלו.
דרק שם לי תחבושת ועשה את הבדיקות, "בשביל מה הבדיקות?" שון שאל, "התעלפתי" "אוי אז פספסת את כל ההופעה?" "והמיט אנד גריט" הוספתי "טוב, לפחות נפגשנו עכשיו, אז זה מחפה לא?"הוא אמר צוחק, "יש לך 3000 שח להביא לי?" אמרתי בעוקצנות, אבל מה חשבת יובל ברור שיש לו 3000 שח להביא לך, טוב הוא הבין את העיקר. "יש לך כדור נגד כאבי ראש, הראש שלי מתפוצץ?" שאלתי את דרק, "בנתיים אסור לך לקחת כדורים, את לא אכלת כבר יומיים ברצפות נכון?" הנהנתי. "את צריכה לנוח ולאכול דברים קטנים כמו פירות וירקות ולשתות מלא מים, את התייבשת והרמת סוכר שלך והאנרגיה ממש נמוכים, בגלל זה התעלפת"
"לכי למטבחון תיקחי לך פירות וירקות. שון תעזור לה שלא תלך לאיבוד עוד פעם", "ממש מצחיק" אמרתי עם חיוך וגלגלתי עיניים. אני עדיין מנסה לעקל מה קרה כאן היום, כל זה בגדר של חלום מוזר. "בואי" שון אמר ועקבתי אחריו.
הוא התחיל לצחוק, אלוהים, הצחוק שלו פשוט מושלם אני יכולה להקשיב לו כל היום. "משהו מצחיק אותך?" "אז התעלפת בגללי?" הוא אמר בהתנשאות וצחק, "זה ממש לא מצחיק אם רק היית יודעת כמה את... כלומר זה חשוב לי" הוא הסתכל עליי מבולבל, יופי יובל. "כמה זה חשוב לך?" הוא שאל והדגיש את ה- זה, באתי לענות אבל הרעש שנשמע כשהוא פתח את ה"מטבחון" עשה לי כאב ראש, אם זה המטבחון אני לא רוצה לדעת מה זה המטבח, המקום הזה ענק ומלא באנשים, טוב יש לו מלא אנשים בצוות. עקבתי אחריו לעמדה של הירקות והפירות וקרן עמדה שם, שון הלך לקחת צלחת ובינתיים קרן התקדמה אליי, "או היי, נרגעת?" היא שאלה אותי, "עדיין מתאוששת, אני צריכה לאכול ירקות ופירות ולנוח" "אז אני רואה שצדקתי" היא אמרה וחייכה כששון חזר עם צלחת מלאה בירקות ופירות, "צדקת במה?" הוא שאל "לא עניינך" היא אמרה וקרצה לי, "איך הייתה ההופעה?" היא שאלה אותו, "היה נהדר, הקהל היה מדהים" הוא אמר והזכיר לי עוד פעם מה קרה, למרות שפגשתי את שון אני עדיין ממש מאוכזבת שפספסתי את ההופעה, ואחרי שחסכתי ושחיכיתי לזה שלושה שנים. דמעה אחת נזלה והתאפקתי לא לתת גם לשאר , "הכל בסדר?" הוא שאל, "טיפש, היא פספסה את ההופעה שלך, היא חיכתה וחסכה לזה שלוש שנים ו..." היא באה להמשיך אבל קטעתי אותה, "אה.. קרן" אמרתי ועשיתי לה לא עם הראש, "סליחה" היא אמרה.
לקחתי משון את הצלחת ויצאתי החוצה בחזרה לחדר, שיט. אני לא יודעת לאן ללכת, הכל כל כך גדול פה. "עוד פעם אבודה?" הוא צחק, נאנחתי "איפה החדר ממקודם?" "למה את לא אוכלת במטבחון?" "רועש שם מידי וגם ככה כואב לי הראש ודרק לא מסכים לתת לי כדור" "בואי" הוא אמר ונכנס לחדר, לחדר שלו. הוא הוציא מהמגירה כדור "קחי" "אבל דרק אמר ש..." "זה בסדר פשוט דרק נגד כדורים כאלה, הוא לא אוהב אותם" הוא חייך "אבל אחרי האוכל, בכל זאת את על בטן ריקה" הוא אמר והתיישב עם הצלחת בשולחן שהיה שם ואני מולו.
התחלתי לאכול מהירקות ושון לקח מלפפון אחד, "היי, אני זאת שהתעלפתי לא אתה" אמרתי וקירבתי את הצלחת אליי, "ואני זה שהופיע פה והצטלם עם חמש מאות אנשים" הוא ניסה לגעת בצלחת אך במקום בצלחת הוא נגע ביד שלי, הסתכלנו אחד על השני, היה מביך. הוא זז בחוסר נוחות "לא סיימנו את השיחה שלנו מקודם, עד כמה זה היה חשוב לך?" הוא ניסה ליצור קשר עין, "אתה יודע שזה מוזר לדבר על זה איתך" "למה?" הוא שאל בתמימות "באמת? למה? . כי אני רגילה לדבר עלייך עם חברה שלי ופתאום אתה..." "שיט! חברה שלי, היא בטח דואגת לי ו.." "לא, את לא קוטעת את זה עוד פעם. בעיות אחר כך" "חיכיתי וחסכתי לרגע הזה שלוש שנים, תכננתי כל רגע ורגע, מה אלבש, מה אגיד לך במיט אנד גריט, מה תיהיה הפוזה שלנו ועד לשורה הראשונה כדי להחזיק לך את היד" אמרתי משחקת עם הירקות במבוכה, אני מרגישה כמו ילדה בכיתה ו' שיש לה קראש. "את מובכת" הוא אמר משתעשע, "כן, זה מרגיש כאילו התוודעתי מול הקראש שיש לי רגשות כלפיו" צחקתי ממבוכה, "אל תדאגי עוד לא הגענו לשלב הזה" הוא אמר וגלגלתי עיניים, דפוק.
"קחי" הוא קם ולקח מהמגירה משהו, כרטיס VIP להופעה הבאה שלו בלונדון, "שון אני לא יכולה..." "אני יודע כמה את רוצה את זה, קחי אל תתביישי" "אני מאוד רוצה את זה אבל אני באמת לא יכולה, אין לי כסף לבזבז על כרטיס טיסה, מלון וארוחות" אמרתי מסתכלת על הרצפה, "תצטרפי אלינו" הרמתי את המבט אליו, "שון אני..." "נו יובל אני מרגיש ממש רע עם כל הקטע של הכוס שהתעצבנתי עלייך ושפספסת את ההופעה וכל זה" "ובא לי להכיר אותך יותר" הוא הוסיף והרגשתי את הלב שלי מתמלא בחום, הוא אמר את זה הרגע??
"מעולה אז תתני לי את הכתובת שלך ונאסוף אותך משם עם האוטובוס בשש בבוקר" הוא חייך "מה להביא?" "את עצמך" הוא חייך, "טוב, עכשיו אני יכולה את הכדור לראש?" ניסיתי לשנות נושא, הושטתי את היד לכיוונו, הוא שם לי את הכדור ביד ועטף את היד הגדולה שלו בשלי, העיניים שלנו מצאו את הדרך אחד לשנייה ונפגשו וכך גם השפתיים, כמה זמן רציתי לעשות את זה. השפתיים שלנו התמזגו בצורה מושלמת ובסנכרון מושלם, זרמים עברו לי בכל הגוף, הרגשתי כמו ברכבת הרים, כל היום הזה הוא רכבת הרים אחת גדולה. "אה שון..." התנתקתי מהנשיקה והוא חייך חיוך גדול "אין לי איך להגיע הביתה" אמרתי מחייכת, "בגלל זה הפסקת אותי?" הוא חייך ומשך אותי לעוד נשיקה ארוכה.
YOU ARE READING
long short story ~ Shawn Mendes
Short Storyאני כותבת סיפורים די קצרים, בעלי 4-10 פרקים, אבל זה תלוי בי, אם הסיפור לא זורם לי או שאני מתחילה אחד חדש וזה תלוי גם בכן, אם אתן רוצות שאני אמשיך או אסיים סיפור אז תגידו לי מה אתן חושבות.
