אתה אמיתי- Tu Es Real

הקדמה

"מזל טוב גברת מקסאול נולדו לך בן ובת" אמרה האחות בחיוך.
"איי, אהבות שלי קטנים, נסיכים קטנים" מחיתי בדמעות.
"יומולדת שמח אמור" נישק אותי דמיאן ברוך.
"וגם לכם נסיכים שלי , המשפחה שלי" קרא בשמחה.
עשרים דקות אחרי-
"בבקשה לא אתה לא יכול לעשות לי את זה " התחננתי אליו בבכי שוטף.
"הילדים שלי, לאאאאאאאא" צעקתי ביאוש.
"הגיע הזמן, תקשיבי לי אחת ולתמיד תפתרי מהם או שאני הורג אותם" שאג עליי בכעס והלך לו. בכיתי עד שכמעט נחנקתי. דמיאן נכנס לחדר והביט בי במבט אוהב, עוד לא גיליתי לו מה אני אמורה לעשות. חייכתי אליו בחזרה. "חולי, יפה שלי" הביט בי ברכות. ירד כלפי מטה ונישק אותי בחום כזה שעזר לי קצת לשכוח מחיי הנוראים "איפה הילדים הקטנים שלנו?" שאל בחיוך.
לא עניתי לו עדיין הייתי קצת בשוק ממה שקרה לפני דקה. "תקשיב לי דמיאן, לך וקח אותם איתך ואל תחזור לכאן בשבילי"אמרתי ששני עייני דומעות וקולי מתאמץ לא להישבר. "מה חולי?" שאל כלא מאמין. "למה? את אמא שלהם והארוסה שלי את צריכה לבוא איתנו" אמר לי בקול דואג. " אני לא יכולה תשמע אין לנו זמן , תזכור שאני אוהבת אותך" אמרתי לו וקמתי לתת לו נשיקה."אתה אבא ותזכור שתמיד אהיה שם איתך שתצטרך אתה יודע" הסתכלתי עליו על עיניו המושלמות והנוצצות מדמעות. "טה אמו פרה סימפרה(אני אוהבת אותך לנצח)" נישקתי אותו בעוד ששנינו רועדים. שמעתי צעדים מתקרבים. "לך לך קוראים להם גאלה ומיגל הילדים שלך" אמרתי בגאווה עם דמעות בעיניים. "אני לא מבין" הסתכל עליי מבולבל. "לך דמיאן אמות אם יקרה לך משהו לך" אמרתי לו בעצב. הוא הלך ופנה לצד השני. "תסמוך על הלב" אמרתי בחיוך. הוא נכנס לחדר האדם שכל כך שנאתי האדם שגזל ממני את האושר היחיד. "זה נעשה?" שאל אותי בכעס. "כן" עניתי בטון קר והלכתי לבחוץ."לאן"? שאל "לשירותים" עניתי לו בעצב. " אל תתעכבי"הוסיף. הלכתי מהר ופניתי למחלקת תינוקות. ראיתי את דמיאן מחייך ובוכה כשהוא מסתכל עליהם ישנים ידעתי שהוא יהיה בסדר. יש לו לב סולח ולמרות זאת פגעתי בו בלי רצון. אני עוד אחזור אליו כרגע זו רק ההתחלה ידעתי שממה שיש לי יהיה קשה לברוח הוא עוד נער בוגר אומנם בן 20 אבל עדיין הוא נראה כל כך טוב שרציתי ללכת לשם ולהיות עם המשפחה שהקמנו אך ידעתי שזה לא אפשרי. המפלצת לא תרשה זאת אני רק בת 19 היום עם הולדת התאומים ועוד מעט אחזור, נשבעת שאחזור תחזיק מעמד אהובי.
"תחזיק מעמד דמיאן" צעקתי לו ובדיוק אבי משך אותי משם. " בואי איתי מיד חוצפנית" אמר בטון קטלני תפס בידי בחוזקה ולוקח אותי לכיוון הרכב וראיתי את דמיאן רץ אחרינו.