יום שלישי.
השעה שש בבוקר ויוסף יושב במועדון ווירלס לאחר הסגירה.
הם יושבים שישה אנשים לשולחן, כולם עובדי המקום הקבועים- עופר, אשר, ליאור, אופק, עידן ויוסף.
עופר סופר את הטיפים כדי לחלק אותם בין העובדים, הוא אחראי המשמרת, הוא תמיד אחראי המשמרת בכל משמרת, כי הוא תמיד עובד מאז שנפרד מהבחור שהיה בן זוגו בשני העשורים האחרונים.
ליאור ועידן ישבו לשולחן מאופרים ולבושים בלבוש הדראג איתו הופיעו, ופאותיהם נחו לצידם על השולחן.
כשיוסף רק התחיל לעבוד שם הכל היה נראה לו משונה, ביזארי, אך הוא כבר התרגל.
יוסף הרגיש מרחף שם ליד השולחן, כאילו צופה בהכל מרחוק- בעופר הסופר את הכסף ומזיז את שפתיו ללא קול, כמו היה מתפלל, כדי להישאר מרוכז בספירה, באשר וליאור שמתווכחים עם ליאור ועידן על המוות שלהם עצמם בדיון כל כך שטחי על נושא כל כך עמוק.
הוא שנא להישמע לעצמו סנטימנטלי ורגיש אבל הוא היה חייב להודות במחשבותיו כי הוא מאושר, כי הוא לא היה מאמין אם היו אומרים לו לפני שנה איפה הוא יהיה היום.
"בכל מקרה אני לא אמות לפני שאראה את יוסף בדראג" אמר עידן והביט ביוסף, ובכך קטע את מצב הרחיפה בו היה יוסף שרוי.
הוא חייך חיוך דק ומבוייש כשעידן הושיט לו את הפאה שהונחה לצידו, פאה חלקה אך מסולסלת בגווני חום בהיר. יוסף הביט סביבו ופגש את מבטם של ליאור, אופק, אשר, עידן, ואפילו במבטו של עופר שהרים את עיניו מספירת הכסף כדי להביע עניין במתרחש.
הוא תפס בפאה באיטיות, כאילו עצר העולם מלכת וכעת הוא חופשי לנוע בו על פי הקצב האישי שלו, והניח את הפאה ברישול על ראשו. ליאור, שישב על ידו, סידר אותה על יוסף כלאחר יד ושקט שרר במועדון.
עברו שניות אחדות והם פצחו בצחוק מוגזם לסיטואציה, רווי אלכוהול ועייפות.
"יוס'לה", כך קרא ליאור ליוסף מהרגע בו הגיע למועדון, הוא טען שהשם יוסף 'זקן מדי' בשביל ברמן, "תבטיח לי דבר אחד", הוא אמר והביט ברצינות בעיניו השואלות של יוסף "אל תבנה על דראג לעולם כמקור הכנסה"
השקט שנוצר שוב נשבר בצחוק פראי מצד כל יושבי השולחן, כולל יוסף. כולם מלבד עידן שהביע מחאה.
"אני דווקא חושב שיש לו סיכוי להצליח" הוא אמר וזכה למבט נוקב מליאור "לפחות יותר ממך" הוסיף עידן והשניים צחקו.
יוסף דווקא לא צחק, יוסף חשב.
יום שלישי.
השעה תשע בערב והם יושבים בסלון הדירה שלהם, יוסף ואור.
יוסף יצא מהמקלחת עוטה לגופו בגדי עבודה, הוא תמיד מתכונן הרבה זמן מראש, כל כך הרבה זמן שהיה יכול להספיק להתארגן עוד שלוש פעמים בזמן שנותר לו עד שיצא מהבית.
אור קרא עיתון על הכורסה בסלון, והרים את מבטו ממדור הרכילות כדי להביט ביוסף, שעמד כמו אבוד בחדר.
"תגיד" אמר יוסף ומשך את תשומת ליבו של אור, "אני אשאל משהו עכשיו, ואתה לא תצחק אלא תענה בכן או לא, בסדר?" אור הנהן בהחלטיות.
"עידן, אתה יודע על מי אני מדבר, כן? עידן טננשטיין? מהמועדון? אז הוא הסכים לתת לי את הפאה שלו במשמרת הקודמת בתנאי שאחזיר אותה למשמרת הבאה. בכל מקרה, ואל תצחק, מדדתי אותה במשמרת הקודמת, זו הייתה כמו חובה כזו, בשביל הצחוק. וליאור, כלומר, ליאור פרץ, אז הוא אמר שזה לא מתאים לי, אבל עידן דווקא אמר שזה יכול לעבוד, ועד שכולנו יצאנו מהמועדון לא הפסקתי לחשוב על זה, כי זו גם תוספת רצינית למשכורת, לאלו שמופיעים, אבל זה לא בגלל זה, אני לא יודע למה בעצם אני חושב על זה כל כך, זה די טיפשי. בכל מקרה, ביקשתי מעידן, ממש לפני שהוא נכנס לרכב שלו, להשאיל את הפאה והוא הסכים.
אתה חושב שאני צריך ללכת על זה? בבקשה אל תצחק".
אור דווקא לא צחק, הוא היה מאוד רציני, למרות שהפחד בו יוסף אמר את המשפטים, והמהירות בה דיבר, שעשעו אותו.
אור ראה ביוסף ילד, הרי שיוסף לא ראה את העולם הזה לפני כן, פתאום יש לו אפשרויות, יש לו בחירה, יש לו חופש. ואור שמח שיוסף מנסה, כי הוא ידע שיוסף בונה את מי שהוא כרגע, וככל שהוא ינסה יותר ככה הוא יהיה שלם יותר עם התוצאה הסופית שיקבל.
"נו, תשים את הפאה" הוא הפציר ביוסף.
ואור הסתיר את הגיחוך מהאופן המרושל והמבוייש בה יוסף הניח את הפאה לראשו. הוא הושיט את ידיו ותיקן את הפאה לראשו של יוסף וחייך אליו.
"ככה יותר טוב".
YOU ARE READING
הסיבות של יוסף
Romanceבמרכז הסיפור עומד יוסף, צעיר חרדי מבית אשר זהותו הלהט"בית מאפילה על זהותו הדתית. הסיפור קרוב לליבי בהיותי להט"ב דתי לאומי, ורגעים, מחשבות וזכרונות מחיי מובאים בספר זה. מקווה שתהנו- thElse
