היי אהובי.
סליחה שלא כתבתי לך כבר הרבה זמן, פשוט אני לא כל כך יודעת מה לומר לך כבר.
עוד מעט יתחיל שוב פעם בית הספר. יש לי ממש סערת רגשות סביב זה. אתה יודע איך אני. מצד אחד לחזור לשגרה וללמידה שחסרו לי מאוד, אבל מצד שני לנסות לשמור על כל הטוב שמצאתי בעצמי במהלך החופש.
שמחה, קצת מבואסת, ומאוד מתרגשת אבל גם מפחדת. פחד שעוד לא מוסבר לגמרי. מהרעיון שלא אוכל להתחיל שוב מהתחלה, כי אנשים כבר מכירים אותי. מעצם העלייה למסגרת יותר אינטנסיבית. אבל בעיקר מזה שלא אצליח לשמור את הטוב והשמחה שמצאתי בעצמי.
הרי זה כל מה שרציתי כל חיי, למצוא את עצמי, את הילדה שאסתכל עליה בראי ואוכל לומר "זאת אני". הרבה שנים חשבתי שזה יקרה אם אוכל להשתלב, להיות חלק מהחבר'ה - אבל מצאתי אנשים שבזכותם הבנתי ש"אני" זה לא להיות כמו כולם, אלא למצוא את מה שייחודי בי. כמו שתמיד אמרת לי.
למה האנשים הלא משמעותיים האלה משפיעים עליי יותר מאלה שכן משמעותיים? בזכותך כבר לפני שנים הבנתי שקבלה זה דבר אישי שלי, ולא של כל בן אדם שלישי שרואה אותי ברחוב.
אני כל כך מנסה לא לחשוב עליהם, אבל הלחשושים והמבטים והסודות והשמועות שרצות לי בראש. כל מה שאני רוצה זה לבוא, ללמוד, ולחזור הביתה - אני לא דרמטית כזאת. אתה יודע שלא.
הלוואי שהיית פה. היית מחייך אליי את החיוך הזה של "אל תנסי אפילו, שנינו יודעים שתפסידי". היית אומר לי כמה שאני טובה ומצחיקה וחכמה וחשובה ושהם סתם מקנאים בי כי יש לי דרקון מה זה באד-אס. היית ציני, אבל אכפתי. היית שנון ומצחיק.. תמיד היית פה בשבילי.
אתה יודע, שמעתי שיר לפני כמה ימים והייתה שם שורה שממש נכנסה בי "אני מקווה שהאודם שהותרתי על פנייך יישאר אדום כמו הורדים שהנחתי על קברך". חודש הבא כבר יעברו שנתיים, שנתיים בלעדייך ואילו שנתיים אלו היו. אבל אתה יודע הכל, כי אתה מסתכל עליי מלמעלה.
אהוב ליבי, סליחה שאני כבר לא כותבת לך כמו שהייתי כותבת בהתחלה, פשוט בכל יום שעובר אני זוכרת פחות את הפרצוף שלך, הקול שלך כבר אבד בזיכרון שלי. קשה כל כך להמשיך לדבר איתך, כי אני כבר כמעט לא זוכרת אם היית אמיתי או לא. אולי הזיתי אותך, ואתה בעצם היית פרי של הדמיון המופרך נורא שלי.
תישן טוב אהובי, מגיע לך לנוח. תשתה הרבה מים, תאכל בריא, תיקח את התרופות, תזכור לנשום ואל תשכח שאני לעולם לא אפסיק לאהוב אותך. נתראה בבוקר דרקון יפה שלי.
אני אוהבת אותך כל כך.

YOU ARE READING
Life And Stuff // חיים וכאלה
Poetryהיי אני כותבת דברים בלי סיבה ממשית ואתם מוזמנים לקרוא אותם ולהגיב ולדבר איתי על מה שאני כותבת. אוקיי יופי נחמד תהנו :)