חח תיעדתי את המחשבות שלי בזמן התקף חרדה שהיה לי על ללכת לאייקון עם חברה שלי והחברות שלה אופס לול XD (תהרגו אותי גאדד)
אני כבר לא רוצה ללכת.
לא רוצה להרגיש לא שייכת.
לא רוצה לראות את איך שהם תוהים למה אני שם איתם.
מה, אין לי עוד חברים, אני חייבת להידבק אליהם?
הם כבר קבוצה מאורגנת, יש להם הבנה של הכללים והגבולות בקבוצה שלהם, ואני מבחוץ. לא קשורה אליהם בכלל.
אז מה אם היא אחת החברות הכי טובות שלי, הם חברים יותר טובים שלה. מי אני בכלל?
מה אם הם לא ירצו שאהיה שם וסתם אהרוס לכולם את היום?
אני רוצה כל כך ללכת איתה ולהיות איתה, אני אוהבת כל כך להיות איתה אבל אני נחרדת מזה שכל החברים שלה יהיו שם. מה אני עושה? מה אני עושה?
מה אם אני סתם אהיה איזו נגררת חסרת חברים?
אוף למה אני כל כך מפחדת, היא תמיד אומרת שהם רוצים להכיר אותי, אז למה אני מפחדת שהם יחשבו שאני נדחפת?
מה אם אני לא אמצא חן בעיניהם? מה אם אני אבלה את היום מבואסת שהרסתי להם?
מה אם הם חושבים שאני סתם נגררת? מה אם הם לא יאהבו אותי וישכנעו גם אותה לא לאהוב אותי?
אוף למה אני כל כך נחרדת? למה אני כל כך מפחדת? למה אני לא יכולה פשוט ללכת ולעשות את הרושם הכי טוב שלי?
אוףף אני רוצה רק קצת להיות איתה ושיהיה כיף, ולהפסיק לדאוג מהכל.
למה אני לא יכולה להיות נורמלית ופשוט ללכת ולהכיר אנשים בלי להיחרד שהם שונאים אותי?
אוף אוף אוף אין לי אפילו סיבה להיות מוחרדת, דיברנו על זה ליטרלי לפני יומיים.
אוףףףףףףף
תהרגו אותי -_-'
YOU ARE READING
Life And Stuff // חיים וכאלה
Poesíaהיי אני כותבת דברים בלי סיבה ממשית ואתם מוזמנים לקרוא אותם ולהגיב ולדבר איתי על מה שאני כותבת. אוקיי יופי נחמד תהנו :)
