לקח לי זמן אבל גדלתי™. שמעתי את השירים שלך, ולא ממש כאב לי. עדיין הזדהתי עם המילים, רק כבר לא לגביך. חשבתי על החברים שלי, אתה יודע, אלה האמיתיים. אלה המדהימים שהיו שם לצידי בכל התהליך של האדישות הגוברת שלך כלפיי שבסופו החלטת פשוט לעזוב בלי הסבר. גיליתי כבר את הכל מההוא שנפגשת איתו כל הזמן. הוא אמר לי מה באמת חשבת עליי, מה הרגשת. ובהתחלה זה כאב, השירים האלה צרבו לי כי הם הזכירו לי את כל הפעמים ששיקרת לי, אותם גיליתי בדיעבד. אבל אז שמעתי את המילים, וחשבתי על החברים שלי, כמה שאני אוהבת אותם, וכמה אני מאושרת גם בלי כל הרומנטיקה המזויפת שלך, כי יש לי אנשים מדהימים לצידי. גדלתי והתגברתי עליך, ניתקתי את עצמי ממך והפסקתי להתעכב על כל הרגשות שעברתי איתך, הטובים והרעים. אני מקווה שתהיה בסדר ותמצא את האדם שאותו אתה צריך בשביל למצוא שלוות נפש, אני פשוט לא הוא. אז לילה טוב ילד, אני אלך לשמוע שירים.
YOU ARE READING
Life And Stuff // חיים וכאלה
Poesieהיי אני כותבת דברים בלי סיבה ממשית ואתם מוזמנים לקרוא אותם ולהגיב ולדבר איתי על מה שאני כותבת. אוקיי יופי נחמד תהנו :)