כלואה🌹

פרק 4- חלק א'

זה סיפור ארוך לחשתי בשקט.. אני לא יכולה לספר לך, הרגשתי מותשת הטעם של השוקו חימם את גופי. רן בתגובה לקח את 2 כוסות השוקו לכיור וקרצף אותם במים וסבון הלכתי בעקבותיו ואמרתי לו: "רן תודה על היום שהיית כאן שעזרת לי אם לא היית פה לא יודעת מה הייתי עושה.." הוא הסתובב לכיווני ואמר בשקט: "פופי כבר מאוחר את צריכה לישון" הוא כרך את זרועתיו סביבי ולקח אותי למיטה וכיסה אותי בשמיכה "שלא יהיה לך קר.."
רן אל תילך תישאר כאן איתי תישן פה כמו כשהיינו ילדים..
והוא נשאר הוא נכנס למיטה לצידי ודיברנו פשוט דיברנו על הכל: על לימודים ומה יקרה בשנה הבאה, האם נישאר עדיין חברים טובים. הוא סיפר בדיחות וניסה להצחיק אותי לא רציתי שהבוקר יעלה.. ולא רציתי שזה
יגמר.

השעה השלישית הגיעה והלכתי לכיוון הלוקר להוציא את ספר אזרחות ומחברת נקייה (המקצוע הכי שנוא עליי בעולם) מאז הפעם האחרונה שאמא שלחה הודעה היא נעלמה כליל וכבר יומיים עברו התחלתי לדאוג .. מה יהיה איתי עם נאור הרי אני לא יכולה לא רוצה לסדר ולקרצף את הבית כל הזמן יש לי חיים משל עצמי וגם ככה נכשלתי בכמה מקצועות רק זה חסר לי שמישהו ידע יגלה מה קורה אצלי בבית הרגשתי ידיים מאחורי "נחשי מי זאת!" קול גיחוך וצחקוק נשמעו אמרתי בקול רם :"הילה!"
"איך את יודעת כל פעם שזאת אני?!"
היא נתנה לי במהירות נשיקה בלחי ואמרה : " היום אצלך ב- 19:00 מסיבת פיג'מות אני שיר ומאי ואולי גם עמית ובר יבואו
איך אני יגיד לה שאני לא יכולה .. ולמה רן לא בא?
חשבתי לעצמי בשקט ..
מה את עושה עם ספר אזרחות? יש לנו עכשיו מגמה ימצחיקולה
הלכנו במהירות ואני חשבתי על המונולג שאני מעלה ועל הדמות שאני מציגה..
הגעתי הביתה ופתחתי את הדלת ראיתי את אמא במטבח חותכת ירקות למרק בנמרצות וחיוך נעים על השפתיים..