"סליחה על החושך" הקול שלו קרוב.
"אני בדרך כלל לא עובד בחלק הזה של הסטודיו, אז אני לא מדליק אור כדי לחסוך בחשמל"
עכשיו, כשכל האורות דלוקים, אני בוחנת את החדר.
הקירות לבנים לגמרי, ומקושטים בציורים.
"זאת גלריה לאומנות?"
הוא צוחק ואני מסתובבת אליו.
"לא הייתי מגזים וקורא לזה גלריה לאומנות"
הוא נועל את דלת הבניין ומתקדם לפני
"איזו מידה את?"
הוא חוצה את החדר לכיוון המסדרון.
אין לי עדיין מושג מה לעזאזל אני עושה פה, אבל העובדה שהוא שואל את זה מטרידה.
"למה אתה מתכוון? כאילו מה המידה שלי בבגדים?
"כן, למידת הבגדים שלך. את לא יכולה ללבוש את זה הלילה."
הוא אומר ומצביע עח הג'ינס והטישרט שלי.
הוא מחווה לי לבוא אחריו, בעודות מסתובב לעלות במדרגות שמובילות לחדר שמעלינו.
יש לי חולשה נוראית לניב החמוד והמעוקם במקצת שלו.
"חכה" אני אומרת ונעצרת למרגלות המדרגות. הוא נעצר ומסתובב אלי.
"אתה יכול לפחות לאמר לי בקצרה מה קורה? כי אני מתחילה להטיל ספק בהחלטה המטומטמת שלי לתת בך אמון"
הוא פולט אנחה נואשת ואז יורד כמה מדרגות, מתיישב, נועץ בי מבט ומחייך.
"אוקי. שמי איתן גארד. אני אמן וזה הסטודיו שלי. יש לי פתיחת תצוגה בעוד פחות משעה, ואני צריך דחוף מישהו שיסדר את כל העיניינים, וחברה שלי זרקה אותי שבוע שעבר."
פתיחה.
בעוד פחות משעה?
וחברה? אני לא מתעסקת בזה.
אני נעה בעצבנות במקומי ומעיפה מבט לאחור לעבר הסטודיו ובחזרה אליו.
"אני צריכה הכשרה כלשהי?"
"את יודעת להשתמש במחשב?"
אני מגלגלת עיניים "כן"
"אז את יכולה לקרוא לעצמך מוסמכת. אני צריך אותך מקסימום לשעתיים, אתן לך את המאתיים דולר ואת יכולה ללכת"
זה הכל?
משהו פה לא מסתדר לי.
"מה.. מה הטריק פה?"
"אין שום טריק" הוא מושך בכתפיו.
"למה אתה צריך עזרה אם אתה משלם מאה דולר לשעה? חייב להיות פה טריק!"
איתן מעביר את ידו מתחת ללסת ומעסה אותה כדי כנראה להפיג ממנה לחץ.
"ביום שהחברה שלי עזבה אותי, היא לא טרחה לאמר לי שהיא גם מתפטרת. התקשרתי אליה לפני שעתיים, שראיתי שהיא לא באה. זאת תעסוקה ברגע האחרון"
הוא קם ומסתובב. אני נשארת במקומי.
"הפכת את חברה שלך לעובדת שלך. וואו, זה רעיון דפוק"
"לא, הפכתי את העובדת לחברה שלי, שזה רעיון דפוק עוד יותר"
הוא עוצר במעלה המדרגות ומסתובב אליי.
"איך קוראים לך?"
"אלכס"
מבטו נופל על שערי. כן, השיער האדמוני שלי די מושך תשומת לב.
"מה שאר השם שלך אלכס?"
" מיי רודס"
למה זה אמור לעניין אותו?
בואנה האיש הזה מוזר.
איתן מרים את ראשו לעבר התקרה ומביט בה
אני לא מבינה מה יש לראות שם. אין שם כלום.
כעת הוא מחייך אליי.
"מיי זה באמת השם האמצעי שלך?"
אני מהנהנת בבלבול.
"יש לנו את אותו שם אמצעי"
אני מסתכלת עליו בשתיקה ומעכלת את כל מה שהולך כאן.
"ברצינות?"
או-מיי-גאד
אני מנסה לא לצחוק, אבל אני פשוט לא מצליחה.
"את כזאת זריזה?"
אני מרגישה כל כך רע. בשבילו.
הוא מגלגל את עיניו ונראה מעט נבוך
"בגלל זה אני לא אומר לאף אחד את השם האמצעי שלי" הוא ממלמל.
אני מרגישה אשמה על זה שזה כל כך מצחיק,
אבל הצניעות והמבוכה שלו, נותנים לי אומץ לעלות אחריו במדרגות.
"ראשי התיבות של השם שלך הם באמת או אם ג'י- או מיי גאד?"
אני מתאפקת לא לחייך.
אני מגיעה לסוף המדרגות והוא מתעלם ממני.
הוא פונה לשידה כלשהי, פותח מגירה ומחיל לחטט בתוכה, ואני סורקת את החדר שאני ניצבת בו.
יש בו מיטה גדולה. מאוד. שניצבת בפינה מרוחקת. בצד השני יש מטבח, ובו שתי דלתות שמובילות לחדרים האחרין כנראה.
אני פאקינג בדירה שלו.
הוא מסתובב אליי ומשליך אליי משהו שחור. זאת חצאית.
"זה אמור להתאים לך. את והבוגדת נראות באותה מידה."
הוא ניגש לארון והביא משם חולצה לבנה.
"תראי אם זה בסדר לך. הנעליים שלך בסדר"
"השירותים?"
הוא מצביע אל הדלת משמאל.
"ומה אני אעשה אם זה לא יתאים?"
בכל זאת, מאתיים דולר הם לא צחוק.
"אם זה לא יתאים, נשרוף את זה עם כל שאר הדברים שהבוגדת השאירה"
YOU ARE READING
ocean eyes
Romanceסיפור על אוהבים שמסכנים הכל למען האהבה, אך הם מגלים שהיא נמצאת בין אמת לשקר. מה יקרה שהאמת תצא לאור, והכל יכול להתמוטט? -הקריאה על אחריותכם בלבד. כל הזכויות שמורות לי.
