קמתי ליום חדש פקחתי את עייני והסתכלתי על החדר שלי אני יתגעגע אליו למיטה הלבה לארון השחור לקירות בצבע שחור לבן כן הצבעים הכי אהובים עלי הם שחור ולבן הם הצבעים שהכי מרגיעים אותי העפתי ממני את השמיכה וקמתי לאמבטיה עשיתי את כל אירגוני הבוקר ולקחתי חולצה לבנה שכתוב עלייה בשחור מיאוו וגינס סקיני ארוך שחור עם קרעים ואת הסופרה הלבנות שלי. לקחתי את המזוודות וירדתי למטה "בוקר טוב אמא " אמרתי והלכתי למטבח. "מיה אנחנו עוד חצי שעה יוצאות הכול מאורגן ? " אמא שאלה " כן אמא. מי שומר על הבית בזמן שלא נהיה כאן ? " הסתקרנתי "השכרתי את הבית לאנשים במשך כל הזמו שלא נהיה כאן " "אנשים יבואו לגור אצלנו בבית ?" שאלתי כמעט בצעקהה "כן" אמא אמרה ברוגע . איך אפשר להיות רגוע מי יודע מה הם יעשו לי בבית ? מה הם יעשו לי בחדר ? "תרגעי מיה לא יקרה כלום. עכשיו בואי הולכים" לקחתי את המזוודות ואת הטלפון יצאתי לכיוון הדלת. לפני שיצאתי העברתי מבט אחרון לכיוון הבית ובכיתי "ביי בית נתראה עוד שנה או אפילו יותר" נעלתי את דלת הבית ונכנסתי לאוטוו. הפנימיה נמצאת במרחק של שעה מהבית. בדרך שלחתי לקרול הודעה.
אל : my best
קרול אהובתיי. אני כבר בדרך לפנמייה סיימתי ללמוד איתך בכיתה הפרידו בנינו .. אבל אל תשכחי את המנהג שלנו כל יום שישי אנחנו אחת אצל השנייה גם אם לא ירשו לי אז נתפלח אוהבת מיה אהובתך השמעקסית ;)
מ: my best
ככה עזבת הא בלי להגיד כלום פשוט בושה. חח סתם אני לא שכחתי :*
לא שמתי לב לדרך ולזה שכבר הגענו. יצאתי מהאוטו לקחתי את המזוודות והתקדמתי עם אמא שלי לכיוון הבית החדש שלי
YOU ARE READING
different world // Luke Hemmings
Fanfictionנערה בת 16 . כשהייתה מיה בת שנה אבא שלה ברח מהבית. הוא היה מכה את אימה ואת אחותה הגדולה. בגיל 14 כשאחותה של מיה הייתה בת 16 נודע למיה שאחותה נאנסה ונרצחה על ידי החבר שלה וחברים שלו. מיה ואמא שלה שקעו בדיכאון, עוד מישהו מהמישפחה שהלך. מיה בנתה לעצמה...
