Curse With Pride

פרק 5- חמש פיגיונות

הנסיעה עברה בשקט, שקט נעים אך עם זאת מביך ביותר. האוזניות שהיו בידי הורכבו על אוזניי והשמיעו את הלהקה האהובה עליי.
לפעמים כמעט נרדמתי, אך הכרחתי את עצמי להישאר ערה. לא סמכתי על אף אחד, אפילו על הסוכנות. עד כמה שאני מזועזעת מהחלטתו של הקיסר- שיחולו לו ימים טובים, אני לא יכולה להרשות לעצמי לא לעמוד על המשמר, למקרה ואגלה שיקרה משהו שונה לגמריי מהמתוכנן.

הסוכן הודיע לי שאנחנו בקרבת המקום ועוד מעט מגיעים למקום בו הקיסר- שיחולו לו ימים טובים, נמצא.

"הגענו." אמר לבסוף הסוכן. הנהנתי בהסיח דעת והסתכלתי על הבניין המפואר שעמד מולי. דרך החלון של האוטו ראיתי בניין לבן בעל ארבע קומות, שבו החלונות הצרפתיים היו גדולים והיו פתוחים לרווחה רק בשתי הקומות האחרונות.
יצאתי מן המכונית השחורה כשגבי אל הבניין. הסתכלתי על הסוכן שדיבר לאוזניתו בשקט. אך השקט ששרר ברחוב נתן לי לשמוע את השיחה.
"הסוכן גילון מבקש אישור להכנס, הנץ איתי, אני חוזר- הנץ איתי."
הסוכן גילון? קיוויתי לשם יותר יפה מ'גילון'. לא הולם אותו בכלל, זה קצת מצחיק, אם לומר את האמת.
ולמה אני נץ? אני לא יכולה להיות חיה יותר חמודה כמו ארנב? 'הסוכן גילון מבקש אישור להכנס, האנב איתי. אני חוזר- הארנב איתי.'
במחשבה שניה, שישאר נץ.

הפניתי את גבי לגילון והלכתי מסביב לאוטו. נעמדתי מול הבניין. משהו משך אותי אליו. התקדמתי צעד אחד ולאחר מכן כל כך התחרטתי. בשניה שהתקדמתי, כוח כשף ענק העיף אותי אחורה ונתקלתי עם גבי באוטו.
נאנקתי בשעה שנפלתי ארצה, מחזיקה בידי שהצליחה לחסום את הפגיעה בראש מתוך אינסטיקט. כנראה גילון שם לב ורץ אליי. "את משוגעת?!" הוא הרים עלי את הקול, "מה את מתקרבת לשם! לא נתנו עדיין אישור להיכנס!" עכשיו הוא באמת צעק עלי, בשאר כוחותיי שנשארו ניסיתי לא להחטיף לו כאפה על טון דיבורו. גילון המשיך לדבר אך לא הקשבתי לו. גופי פעם בחוזקה, מנסה להירגע. קיללתי בליבי את הכישוף הזה ואת גילון שלא מפסיק לחפור לי בשכל.
ברגע שגילון שם לב שאיני מקשיבה לו הוא נאנח ופתח את הדלת. הוא הוציא משם את התיק שלי שבטעות שכחתי. במוחי נתתי לעצמי כאפה על כך שסקרנותי הסיחה את דעתי מהתיק שהיה יכול להגנב בקלות.

"קחי, תשתי." אמר גילון ונתן לי בקבוק ובו תכולה בצבע אדום. הסתכלתי עליו בשאלה, "אתה מנסה להרעיל אותי?" שאלתי אותו, קצת מזועזעת, קצת צוחקת.
"זה מים." אמר גילון, מסתכל עלי טיפה לחוץ.
"מים אדומים." תיקנתי אותו, "מה זה?" שאלתי אותו והוא לא ענה. חזרתי על שאלתי בטון יותר חזק והוא לא ענה.

"איפה אנחנו?", שאלתי.
"אחד ממשכנותיו של הקיסר." ענה.
"למה הקיסר רוצה אותי?" שאלתי.
"כדי לבדוק אם אפשר לגלות לך סודות מדינה." ענה. הוא שמר על פוקר פייס ובקושי יכולתי לנחש מה עבר לו בראש.
"למה נתת לי את ה'מים' האלו?" שאלתי והוא לא ענה.