ההתערבות/ויקוק

פרק 7

הוסוק נבהל מעט כאשר הילד הנמוך הזה תפס ככה את ג'ונגקוק, איך לילד כל כך נמוך ומתוק יש אומץ לגעת בג'ונגקוק? הרי זה מובן מאליו שהוא יותר חזק... "ילד, מה אתה עושה? לך מפה." הוסוק אמר בלגלוג, לקח לו זמן להיזכר מאיפה הפנים המתוקות האלו מוכרות לו, עד שהוא נזכר שהוא ראה אותו מסתובב בדרך כלל עם קים טאהיונג החנון, "תתחפף, אין לך מה לחפש כאן." הוא הוסיף, חושב שהוא לא היה ברור מספיק כאשר ראה שהשני לא זז ממקומו. ג'ונגקוק הביט בבחור שתקף אותו בשקט, הוא לא זז, המבט שלו היה קר אבל גם מאוד פגוע, הוא ידע מי זה, הוא ראה את ג'ימין עם טאהיונג קודם, הוא נשך את שפתו ולא תקף את האחר כמו שהיה צפוי ממנו. "אני מצטער." הוא מלמל בשקט, מחכה שהאחר יחטיף לו מכות, הוא רק השפיל את מבטו קצת, הוא הרגיש נורא עם מה שעשה לטאהיונג.

"אני מצטער?" ג'ימין הופתע, הוא חשב שהשני יתחיל להרביץ לו, או לפחות יגיד לו לעוף כמו החבר שלו שישב לידו. "במקום להגיד את זה לי, לך תגיד את זה לטאהיונג!" הוא צעק כאשר הבין שהשני לא יעשה דבר. "אתה בכלל יודע כמה פגעת בו? הוא היצור הכי מושלם שקיים בעולם הזה! מה בכלל חשבת לעצמך?" הוא המשיך, הוא רק רצה להכניס קצת היגיון לשכל של הנער שישב מולו. ג'ונגקוק הביט באחר חסר מילים, הוא לא הצליח להגיד כלום כשהנער הנמוך צעק עליו, הוא לקח נשימה עמוקה כששמע אותו. "אני יודע! הוא מושלם..." את המשפט השני הוא לחש יותר לעצמו, נושך את שפתו חזק. "הוא לא מעוניין בסליחה שלי...הוא לא רוצה לראות אותי..." הבחור הצעיר אמר בקול שבור וחסר נשימה, הוא רצה ללכת לטאהיונג, הוא גם ניסה, כשהוא ראה אותו ביחד עם ג'ימין קודם, אבל משום מה הוא גרם לו, לנער עם הביטחון העצמי הכל כך גבוה, לפחד.

ג'ימין נשם עמוק כדי לא להתפרץ עליו שוב, הוא התרחק מעט מהשני והסתכל עליו, בוחן אותו טוב טוב. "אני באמת לא מבין מה הוא מצא בך..." הוא מלמל בזלזול לפני שהמשיך לדבר. "במקום להיות כמו כל אחד, במקום לנוח או לראות סרטים ביום החופשי שלנו, הוא שוכב על המיטה שלו ובוכה! בגללך! ואתה תטפל בזה!" הוא התאפק שלא לצעוק, הוא ממש לא אהב את הג'ונגקוק הזה, מה הוא חשב שהוא שהוא התנהג ככה לחברו הטוב, הבחור שאהב? ג'ונגקוק הרגיש שלבו מתכווץ כששמע שהאחר שוכב במיטה ובוכה, הוא לא רצה שטאהיונג יבכה בגללו, זאת הייתה הפעם הראשונה בחייו שהוא הרגיש כה מאוכזב מעצמו. "אני אטפל בזה.." הוא לחש, קם ממקומו הוא הלך לחדרו ואסף כמה דברים לפני שאזר אומץ כדי ללכת לחדר של טאהיונג, לבו פעם ממש מהר והוא פחד ממה שהולך לקרות עכשיו.

---------------------------------------------------

הוסוק רצה לקרוא לג'ונגקוק כדי שיחזור, הוא לא הבין מה עובר עליו, אך אחד לא גרם לו להתנהג כל כך שונה ממה שהוא. הוא הבחין שהחבר של החנון עדיין עמד מולו, הוא הרים גבה לשאלה, לא יודע מה הוא רצה ממנו. "צריך עזרה ילד?" הוא שאל בגיחוך בזמן שבחן את הנער המתוק שעמד מולו. "אתם כל כך מלאים בעצמכם!" ג'ימין צעק על הוסוק, הוא כל כך כעס, הוא עדיין בכלל לא ידע מה ג'ונגקוק עשה לחברו, כי טאהיונג לא סיפר לו הכל. "למה הוא עשה לו את זה? מה הוא עשה לו?" קולו נשמע ממש כועס והלחיים שלו היו סמוקות מהעצבים, הוא הסתכל על חברו של ג'ונגקוק שצעק עליו קודם גם. הוסוק נרתע מעט כאשר השני צעק עליו ככה, באמת היה לו אכפת מהחנון השני... "וואו תרגע, אתה לא יפה כשאתה כועס." הוסוק אמר לשני בצחקוק קל, הוא לא היה טיפוס רציני, הוא לא יכל לשבת ולדבר על דברים ברצינות ולא משנה מה יקרה. "סתם התערבות, זו הייתה בדיחה, תרגע." הוא הוסיף, קם ממקומו, מתכוון ללכת ולא לבזבז יותר מדי זמן על הילד מולו. הוא עבר את ג'ימין שהיה אדום כולו מרוב כעס והסתכל עליו מאחור, הוא נתן לו מכה קטנה על ישבנו וצחקק. "אחלה ישבן ילדון." הוא אמר בשקט והמשיך ללכת.