היילי שלפה את הקנולה בזהירות, בפעם השמינית באותו יום, וניסתה בתסכול לשאוף אוויר לריאותיה, אבל הוא פשוט נתקע באפה ומיאן להיכנס. היא דחפה את הקנולה בחזרה אל תוך אפה והרגישה את הלחץ של החמצן הנדחק פנימה וסוף-סוף נותן לה תחושת רווחה. היא שנאה את המצב הזה, היא לא רצתה להאמין שהיא לא יכולה אפילו לנשום בכוחות עצמה, אבל זה היה המצב וכל התלונות שלה כנגד זה לא עזרו כהוא זה. אתמול צ׳ייס ביקר אצלה, ולקראת סוף המפגש היא הרגישה מסוחררת פתאום ורעד עבר בגופה ללא הרף. אז נכנס הד''ר וביקש מצ׳ייס לצאת ובדק אותה. לאחר כמה דקות של האזנה ללב שלה ולריאות, ואחרי בירור של חום הגוף, הוא הוציא מחט ו2 מבחנות גדולות וביקש ממנה ליישר את היד בזמן שהוא לוקח מהדם שלה לצורך בדיקה. היילי שנאה מחטים, זה הזכיר לה את מראה אחיה הגדול מזריק מחטים אל תוך הוורידים שלו ואז צורח וצוחק בטירוף שעות לאחר מכן. היא התמלאה בעצב ונשאבה באחת לזיכרון מותו הטרי; איך האיש המצולק צחק ואז ירה בראשו לנגד עיניה המבועתות, ואיך מיד אחר כך נסה על נפשה כדי להציל את חייה שלה. העיניים של ג׳ין, אחיה, ברגעיו האחרונים היו מלאות בים אינסופי של חרטה, ולפעמים עוד ראתה אותם כשעצמה את עיניה ממושכות או כשנפלה לשינה. הד''ר הכריז "סיימתי" ויצא מהחדר, ביחד עם המבחנות המלאות. היילי אפילו לא הרגישה את הדקירה. היא השתעלה וכיסתה את עצמה בשמיכה עד קצה סנטרה. אחר כך רק בהתה בתקרה בהרהור, וגם, הודתה בינה לבינה, תהתה לעצמה מתי - אם בכלל - יבוא צ׳ייס. הנוכחות שלו הרגיעה אותה; הוא היה מלא בעומק מסתורי והעיניים שלו היו חמות וטובות, וזה באופן אוטומטי גרם לה להרגיש פחות כאב מכפי שהרגישה.
היא ניסתה להסתובב על צידה, מה שלא כל כך התאפשר בגלל הצינורות שהתחברו אל מיכל החמצן, והחוטים הרבים של המוניטור שהונחו על חזהּ ועל כל תזוזה קטנה הקפיצו את הגלים על המסך. היא רצתה לצרוח מרוב תסכול, אבל כמובן שגם את זה היא לא יכלה לעשות. היילי עצמה את עיניה והתכוונה לישון, אבל אז הדלת נפתחה והיא מיד פקחה אותן שוב בתקווה שזה צ׳ייס. אכזבה מרה צבטה את ליבה כששני רופאים נכנסו לחדר ולא הבחור שאבתה כלכך לראות. פניהם של הרופאים היו אטומים במסיכות ולמראה מבטה המבולבל של היילי ד''ר קו הסביר: "גילינו שהמערכת החיסונית שלך לא מייצרת כדוריות דם לבנות מסוג מסוים שנחוץ להגנה ראשונית של גופך, ועל כן את יכולה לחלות מהר מאד במצבך מחיידקים שבדרך כלל לא מזיקים. אני מצטער, אבל לעת עתה כל מי שיכנס לבקר אותך יחבוש את המסיכה הזו בנוסף לחליפה." היא הנהנה, והד'ר השני המשיך את דבריו של ד''ר קוֹ- "מח העצם בגוף שלך אחראי על ייצור כדוריות דם לבנות. הוא נפגע כתוצאה מהירייה, וכך גם הייצור של כדוריות הדם הלבנות נפסק. בגוף שלך יש כרגע רק 320,000, ומתים מהם בכל אלפית שנייה. מה שאנחנו מנסים לעשות כרגע זה לנסות לתחזק את המערכת החיסונית שלך כמה שניתן, כדי שלא תישארי ללא הגנה פנימית מפני חיידקים."
היילי נאנחה והנהנה, והרופאים יצאו מהחדר והשאירו אותה לבד. שוב. היא איבדה תחושת זמן, גם לאור העובדה שלא היה לה שעון, אבל ידעה שהוא נמרח באיטיות מרגיזה. היא קיוותה לחכות לצ׳ייס - אם בכלל יבוא - ערה, אבל עייפות אלמונית נחתה עליה וניפצה את התקווה הזו.
עפעפיה נעצמו לאיטן והיא לא ראתה שכעבור דקות אחדות הדלת נפתחה וצ׳ייס עמד בפתח, מתנשף, ומאוכזב לגלות שהיא ישנה.
***
3 שעות קודם לכן:
YOU ARE READING
Welcome To My Heart
Romance'' הבחורה רצה על המדרכה וצעקה לעזרה מפני סכנה שאיש לא הצליח להבחין בה ולכן גם לא ידע איך לעזור לה. כולם פשוט בהו בה בתמיהה בעוד רגליה כמצליפות במדרכה שמטשטשת מול עיניה. היא בחיים שלה לא רצה כל כך מהר כמו באותו פעם, ובכל זאת ברגע הנוכחי הרגישה כאילו...
