שיהיה לנו טוב

לא אתה

אני לא יודעת למה אני מפחדת. למה אני מהססת. הרי למה לא להיפגש איתו? הוא חמוד ומצחיק, הוא נראה סבבה ולא בעל עבר עברייני או מראה של ערס כמו שאר הבנים שהרגשתי אליהם משהו. אז למה אני נרתעת? למה אני לא קופצת על ההצעה? למה אני יותר מידי חושבת? למה אני לא בטוחה? למה זה מרגיש שגוי? למה זה מעציב אותי? למה? למה? למה?
אני שואלת מיליוני שאלות ויש לי תשובה אחת. תשובה חותכת וחדה ואמיתית וכואבת:
אני מפחדת לשכוח ממך.
אני מפחדת שהרגעים היפים והחיוכים שסחטת ממני, הרגשות שהוצאת ממני בפעם הראשונה והמילים הכואבות שהדפנו אחד מהשנייה, כל אלה יעלמו כלא היו.
אני מפחדת שברגע שאפגש איתו זה יהיה אמיתי ואתה תתברר כשקר.
כדימיון חולף או חלום שלא יחזור על עצמו לעולם. ואני מפחדת. באיזשהו מקום אני מפחדת לאבד אותך. אני מפחדת שלא תהיה חלק מהחיים שלי, חלק ממני. אני מפחדת שברגע שאפגש איתו אני לא אחשוב עלייך יותר. אני מפחדת שכשזה יקרה אני לא ארגיש שוב את אותן הרגשות המעצימים שהרגשתי כשהיינו... אנחנו. אני לא יודעת מתי הספקת להיות חלק כזה גדול ממני, אבל בהחלט הפכת. שינית לי את העולם מקצה לקצה. אני לא יודעת מה זו אהבה וזו אולי השאלה הכי קשה שהועלתה אי פעם, אבל אני יודעת מה זה להרגיש נאהבת, אתה לימדת אותי את זה. אני מפחדת שאף אחד לא יאהב אותי כמו שהאמנתי שאתה יכולת לאהוב. אני מפחדת רק מהמחשבה לא להיות יכולה לחשוב עלייך בכל הזדמנות שיש לי.
אני מפחדת מהרגע שאתאהב באחר שהוא לא אתה.
אני מפחדת שברגע שאמשיך הלאה אתה תחזור. אתה תחזור כרעם ביום בהיר ותצליח לטלטל את העולם העומד סביבי. אני מפחדת מחוק מרפי שתודה לו, זה נראה כל כך הגיוני שזה יקרה. אני מפחדת שהגעגוע ישבור אותי ויגרום לי לחזור להיות אותה אחת שאהבה אותך בהתחלה. אני מפחדת שהוא ינסה משהו ואני לא ארצה. אני מפחדת שהוא לא יכבד אותי כמו שאתה מכבד. אני מפחדת למצוא לך תחליף. אני יודעת שנפשית, אתה אחד ויחיד ושלעולם לא יהיה אחר במשבצת שלך אבל שנינו יודעים שזה יקרה בסופו של דבר פיזית. אני אמשיך הלאה ויהיה לי מישהו אחר. אני כל כך מפחדת שזה לא יהיה אתה.
אומרים שאהבה זה הרגל. מעולם לא היה בי הכוח להתנגד למשפט הזה אך משום מה אני מרגישה שהוא נכון למדי. אז אם באמת אהבה היא הרגל; אתה הרגל מגונה. אני כל כך רגילה אלייך שפשוט הפכת לחלק משגרת היום-יום שלי. אני חושבת עלייך בבית ספר, אחרי הלימודים ובלילה, כשאני הולכת לישון. אתה נמצא פה ושם תמיד ואני מפחדת שתלך. שאני אצטרך להתרגל למשהו אחר. למישהו אחר. לידיים זרות, מילים שונות ולהוויה שונה. אני לא בנויה לזה. אני לא אוהבת דברים חדשים ומעולם לא אהבתי. אימא שלי תמיד אומרת לי שאם לא אנסה לעולם לא אדע.
ואם להיות כנה,
אני מעדיפה לחיות בחוסר ידיעה
מאשר לנסות להתרגל
אל מישהו
שהוא לא אתה.