שיהיה לנו טוב

ספונג׳ה

כששאלת מה אני חושבת על החיים הופתעת שעניתי לך ״לא צפויים.״
״למה את מתכוונת?״ שאלת והרצתי במוחי את שבע עשרה שנות קיומי.
״כי יום אחד אתה למעלה ויום למחרת אתה למטה.״ עניתי ובחרתי לפרט עוד קצת, שתבין את כיווני יותר. ״אתה סומך על כולם ואף אחד לא עלייך, או שאתה פשוט לא סומך על אף אחד וכולם סומכים עלייך. אתה יכול לצפות שמישהו יהיה שם לצידך ברגע שתצטרך אותו וכשיגיע הרגע תגלה שהוא הראשון לברוח. וזה קצת כמו שברגע שאתה מתרחק מבן אדם הנוכחות שלך פתאום נהיית חסרה לו. הכל פועל בצורה הפוכה ובלתי צפויה, שבעצם מי יודע אם נקום מחר בבוקר?״

ישבנו שנינו על הספה הקבועה והמרופטת שהצבנו בסוף החממות של סבא שלך. זה נפגש בול בתחילת השטח של סבא שלי, מאז שגילינו את זה, זה הפך למקום הקבוע שלנו. אז כשנשמעה יללת התנים, שטיילו במרחק של קילומטרים זעירים מאיתנו בחרת לשאול אותי שאלה אחרת. ״מה את חושבת על עצמך?״ והפעם היה התור שלי להיות מופתעת.
״אף פעם לא חשבתי על עצמי.״ השבתי בשקט חסר ביטחון, מצטנפת אל תוך עצמי בניסיון קלוש להגן על גופי מהקור. שתיים עשרה מעלות ואני באמצע המושב עם ג׳קט דק. הנחת על רגליי שמיכה, וכשהבטתי בך בבילבול, ענית בפשטות ״תמיד קר לך. את והגוף המוזר שלך.״ אז זרקתי אלייך חיוך ונשענתי על החזה שלך, ״אני בסדר. לא היית צריך, אתה יודע שאני תמיד מסתדרת.״
כעבור מספר שניות של שתיקה נינוחה, פצית את פיך: ״את יודעת מה אני חושב עלייך?״ לחשת בשקט, כשעינייך נועוצות בכוכבים שמעלינו. ״שאת שקרנית. את איומה. את תמיד אומרת שאת בסדר, כל פעם מחדש. אבל את לא ואני כבר למדתי לזהות את זה אצלך. כשכולם נשברים סביבך את תמיד זאת שאוספת אותם, אבל את בעצמך אף פעם לא מגיעה גם לנקודת שבירה. את לא בוכה, ואת לא מבינה שלפעמים אנחנו צריכים לשטוף את העיינים שלנו בדמעות כדי לראות את החיים שלנו בצורה טובה יותר. את לא חושבת שהגיע הזמן שתתחילי להפסיק לשקר לכולם? ובעיקר לעצמך? תתחילי לראות את החיים שלך כמו שצריך, כי הם אולי בלתי צפויים אבל הם הכי טוב שאת מייצרת.״

אז כשישבנו שם, בסוף החממות של סבא שלך ובתחילת השטח של סבא שלי, עם שמיכה על הרגליים שלנו שמסביבנו התנים לא מפסיקים את הטיול הקבוע שלהם, חשבתי על הדברים שלך. ואולי זלגה לי דמעה או שתיים בלי שתבחין, אבל ידעתי שיש משהו בדברים שלך. אז על ספה מרופטת באמצע המושב, בקור הלילה של ינואר הרשתי לעצמי להיות כמו כולם. מי יודע, אולי עכשיו אתחיל לראות את החיים בצורה טובה יותר אחרי שעשיתי ספונג׳ה יסודית?