Eighteen // 5sos // עברית

0.4

פרק רביעי | פאנפיקים

שלישי, 00:04, ריצ'מונד, לונדון.

שבעיםוארבעהימיםלפני.

ישבנו במכונית השחורה של לוק, בחנייה של הבית שלי. כל האורות היו כבויים ואני בטוחה במאה אחוז שאבא שלי כבר נרדם בלי לדאוג בכלל שאני אגיע בזמן. כי כזאת אני, הילדה הטובה. תמיד מגיעה בזמן.

"היה לי כיף." לוק אמר והסתכל מבעד לחלון הקדמי. "אני דמיינתי את הכל הרבה יותר מביך. אבל זה היה נחמד שהפסקנו לריב לכמה שעות."

חייכתי לעצמי. "כן, זה היה נחמד."

שתיקה מביכה.

"אז עכשיו זה החלק שאנחנו מתמזמזים במכונית?"לוק שאל וסובב אליי את גופו, מלקק את שפתיו.

"אני חושבת שעכשיו זה החלק שדרכינו נפרדות." שפשפתי את ידי וחייכתי אליו פעם אחרונה לפני שפתחתי את דלת המכונית. "אה," הסתובבתי אליו "תודה שבאת היום. אני- אני שמחה שלא נשארתי בבית. זאת החוויה האחרונה והכי משמעותית שלי מהתיכון ובזכותך לא פספסתי את זה."

"רק מילאתי את התפקיד שלי בהבטחה."הוא משך בכתפיו וחייך. הנהנתי והסתובבתי, נעצרת כשהוא התחיל להתפרץ בצחוק מתגלגל. "עכשיו הבנתי משהו מצחיק." הוא הסביר את עצמו ולקח נשימה. הסתובבתי אליו שוב. "אם זה היה פאנפיק, אני כנראה הייתי צריך לתפוס אותך ולנשק אותך ולהגיד לך שבזכות הנשף הזה אני למדתי להכיר ילדה מדהימה ואז אנחנו נעשה אהבה במושב האחורי של הרכב שלי."

הבטתי בו מזועזעת. "טוב, זה לא פאנפיק."

"נכון. אני ממש אכזבה למעריצים שלי." הוא אמר והניצוץ בעיניים שלו דעך מעט. "אני לא מאמין שהייתי צריך להסתיר אישומים על שתייה בציבור. הם רואים אותי בתור השמש שלהם ואני הולך ומתנהג כמו דפוק."

הנהנתי והסתובבתי ללכת שוב, הפעם הרגליים שלי כבר התנדנדו מחוץ למכונית לפני שרגשות האשמה הציפו אותי ונאנחתי בקול, מסתובבת אליו, שוב, ותופסת בכתפיו. "לוק, אז אתה שתית. זה מה שנוער עושה- עובר על החוקים. את האמת, הייתי מודאגת אם אתה לא היית יושב ושותה באיזה פארק." זה כנראה הצליח לעודד אותו כי השפתיים שלו התעגלו בקצוות. "וזה שאתה לא מתנהג כמו שהמעריצות החרמניות שלך מדמיינות אותך, זה בסדר גמור. בגלל זה קוראים לזה פאנפיקים- זה לא אמיתי. זה פרי הדמיון שלהן, ככה הן יכולות לדמיין אותך. אתה יכול להיות בתול ועדיין למצוץ אצבע בלילה, אבל בפאנפיק שלהן אתה גבר-גבר." שחררתי את הכתפיים שלו בהדרגה.

הוא הנהן ושחרר את חגורת הבטיחות שלו, יוצא מהמכונית. "מה אתה עושה?" שאלתי ויצאתי גם אני, טורקת אחריי את הדלת.

"אני לא צריך פאנפיקים בשביל לדעת שג'נטלמן מלווה את הגברת עד לדלת." הוא קרץ והושיט לי את ידו. חייכתי ותפסתי בידו. הוא עלה איתי את המדרגות ונעצר ממש מול הדלת של הבית, מסתובב אליי בגופו.